האם לומדי התורה המסתפקים במועט סובלים?
לאחרונה התקשורת עסוקה הרבה בלומדי התורה שהולכים להיות "נטל כלכלי כבד" על גבו השפוף כבר ככה של משלם המיסים המסכן. הרבה מהם חושבים שבחירה בחיי תורה כמוה כבחירה בחיי עניות ופרישות והתנזרות מכל מה שזז, ויש כאלו שמתוך תובנה זו הגיעו עד למריצות… כן, מעבר לקרע בין אחים, יש כאן תפיסת עולם שיושבת עמוק במוח שאומרת; בחרת בחיי התורה? בכבוד, אתה מוזמן להיכנס למועדון ה'פת במלח'. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ובתורה תעמול ותעמול ותעמול ויערב לך, אבל מה אתה רוצה ממני??? את המבט הזה רציתי לבדוק יחד אתכם קוראינו היקרים. והאמת, ממש הופתעתי. לא תאמינו עד כמה ישנה היא תפיסה זו. אלפי שנים אחורה, ממש.
בפרשה הקודמת למדנו שכאשר רואה עשו את יעקב ואת משפחתו ואת הדורון העצום ששלח לו הוא שואל אותו את השאלה הבאה: 'מי אלה לך'. אני הייתי ממש נעלב. וכי יעקב גנב את הצאן או הנשים או הילדים, מה פשר השאלה הזו 'מי אלה לך' ששואל עשו את יעקב דווקא ברגע הפיוס?
התשובה נמצאת במדרש: "וכשבא יעקב מבית לבן וראה לו עשו בנים ובנות עבדים ושפחות אמר לו יעקב אחי לא כך אמרת לי שתיטול אתה העולם הבא ואני אטול העולם הזה מנין לך כל הממון הזה?"
כלומר, עוד כשהיו בבטן אימם עשו יעקב ועשו הסכם. הסכם שאומר שעשו ייטול את חי העולם הזה ויעקב את חיי העולם הבא. עשו סיכם עם יעקב, אני לוקח את חיי הבילוי התרבות והפנאי העולם הזה על כל שלל פינוקיו ופיתוייו, ואתה יעקב, מוזמן ליהנות מזיו השכינה כאוות נפשך. אבל מנעמי העולם יהיו בחלקי. מה לדעתכם חושב עשו, לפני שהוא פוגש את יעקב? בטח אני אראה איזה אברך עם כובע מעוך, אישה צולעת וילדים עם מכנסים קרועות אוכלים פיתה יבשה… ומה בסוף הוא רואה? צאן ובקר למאות, עבדים ושפחות לרוב, את השבטים הקדושים גיבורי החיל ויוסף יפה התואר, האימהות הקדושות מלאות החן הזוהר והיופי. והוא לא מבין, רגע, אבל סיכמנו משהו. מה הולך פה, שוב הוא רימה אותי, ועוד עם כל זה הוא בא לנפנף כדי לפייס אותי על התרמיות הקודמות.
וכל זה רק מזכיר לו שכשהוא – עשו שבחר בחיי העולם הזה – היה רעב מאוד מאוד ולא היה לו מה לאכול, הוא הלך לדפוק בדלת ביתו הצנוע של אחיו האברך – יושב אוהלים – לבקש קצת עדשים, היתכן?! הוא לא מצליח לקלוט מה הולך כאן. ואז הוא שואל: מי אלה לך. כלומר, סיכמנו משהו לא? אז מה לך ולכל זה.
ומהי באמת התשובה לטענת עשו? שימו לב למעשה הבא אותו סיפר [במליצה] המגיד הירושלמי רבי שבתי יודלוביץ זצ"ל:
פעם הלכתי לשוק מחנה יהודה לקנות ירקות לבני הבית. והנה אני רואה תור ארוך של אנשים שעומדים ליד אחד הדוכנים. כשאני מנסה לברר בשל מה התור הארוך הזה מסבירים לי שכאן מוכרים שקדים בחמש שקל לקילו, ממש בלי כסף. חישוב מהיר מביא אותי למסקנה שבשטר מאה ש"ח שבידי אפשר לרכוש לא פחות מעשרים קילו. אבל מה אעשה עם כל כך הרבה? אל דאגה, חשבתי לעצמי בכזה מחיר אני אקנה ואחלק לאחי ואחיותי עם המשפחות הברוכות, ולכל היותר אניח קצת בכולל שיעשו ברכות… וכך באמת עשיתי, קניתי עשרים קילו שקדים, לא פחות.
הגעתי לביתי בידים ריקות מירקות אבל מלאות שקדים. לשאלת רעייתי הסברתי לה על ההזדמנות פז שלא תחזור יותר… החלטנו לברך יחד בשמחה והודאה בורא פרי העץ, אבל אז אני מגלה שהשקד שלקחנו היה ריק וחלול… חפנתי משקית אחרת ששם אמנם לא היה חלול אבל הכל היה רקוב מהשורש, כמובן הקליפה הייתה נראית רגיל. ניסית עוד שקית ועוד אחת, וכולם היו ריקים או כחושים ומצומקים ורקובים.
חזרתי מהר לבסטה כשאני נסער וקורא לעבר המוכר על העוול והעושק שנעשה כאן בחנותו לאור יום.
'לאט לך' הוא אמר לי. 'למה אתה מדבר עלי ככה. אתה מוציא עלי שם רע ומרחיק לי לקוחות'. ודאי שארחיק לך לקוחות אמרתי לו. אני לא אתן לך לעשוק עוד קרבנות תמימים…
'שב רגע ואסביר לך הוא אמר. כמה עולה לך בדרך כלל קילו שקדים'? ארבעים שקל עניתי. כמה אחוז מתוך זה הן קליפות? חמישים אחוז'. הוי אומר – התפלפל המוכר – 'שעל קילו קליפות שקדים אתה משלם בדרך כלל עשרים שקל, ואני לקחתי לך רק חמש שקל ולזה את עוד קורא עושק???…'
הבנתם? מי שאצלו הנאות העולם הזה הם מרכז החיים, והיא המטרה הסופית הוא באמת לא מסוגל להבין למה בן תורה צריך יותר מלחם יבש להתקיים ושימשיך ללמוד… אבל מי שמבין את הצורך האמיתי של צרכי העולם הזה, כשהם משמשים את האדם כדי לעבוד את בוראו כראוי, זו כבר לא שאלה. בדיוק כמו הקליפות של השקדים. מצד עצמם, הם לא שווים אף לא אגורה שחוקה. אבל כשהם שומרים על הפרי המתוק שבפנים הם חלק מהמשקל… היצר הרע לקח את הקליפות, והפך אותם לעסק המרכזי, והוא עוד מוכר לנו בזול…