לעיתים קרובות אנו נתקלים בתופעה של אי ספיגה, למשל: בן הזוג האחד אומר/ מבקש/ מעיר דבר מה, פעם אחת ואף יותר, ובן הזוג השני ממשיך בשלו, כאילו לא נאמר דבר. להגנתו הוא טוען: לא אמרת לי! לא ביקשת ממני! לא הערת לי! אני לא שמעתי!
בני הזוג קובעים/ מחליטים/ מסכמים בעניין כלשהו, ובסופו של דבר הכול נותר כפי שהיה. שום דבר לא השתנה ולא זז. כאילו בני הזוג לא שוחחו ולא תיאמו עמדות חדשות.
אין דבר שעלול להוציא אותנו מן הדעת, כמו התופעה של אי ספיגת תקשורת!
חוקרי תקשורת מסבירים, כי תופעה זו הינה מוכרת וטבעית. הסיבה לכך היא, כי האדם נמשך לתודעה ולא למסרים. אנו מתוכנתים ומקובעים ומתקשים לאמץ תפיסות חיים חדשות. ההשקפות הקיימות בנו והדעות המוקדמות שלנו חוסמות אותנו מלשמוע, מלקבל ומלהתנהג אחרת.
ניתן דוגמא: האישה מסבנת ושוטפת כלים, תחת מים זורמים. הבעל מעיר לה שוב ושוב, כי היא מבזבזת מים לחינם, אך היא כביכול אינה שומעת. כשמגיע חשבון מים מנופח, אומר הבעל : כמה פעמים אמרתי לך לסגור את הברז? ומה משיבה לו האישה: אתה אמרת לי? אני לא שמעתי!
מוסיפים ואומרים חוקרי התקשורת, כי קיימת סיבה נוספת לאי ספיגת תקשורת, והיא אי העברת מסרים מהזיכרון החושי הקצר לזיכרון לטווח ארוך. ונסביר:
זיכרון חושי קצר הוא מידע חדש הנקלט באדם על ידי חושיו וסביבתו, לטווח זמן קצר מאוד. פעמים רבות הוא מתפוגג, נעלם ואובד, כי הוא אינו מועבר ואינו נשמר בזיכרון לטווח ארוך, בתודעה הקבועה בלבו .
למשל: האישה מבקשת מבעלה שיקנה לה טיטולים לתינוק, זה דחוף! הוא ממהר לעבודה ולא קולט את בקשתה. וכן, הבעל מבקש מאשתו לקבוע לו תור לרופא, אך היא ממיינת כביסה ולא מרוכזת בבקשתו. הם לא שומעים! הם לא סופגים!
ככלל: מידע חדש מתערבב בתודעה הקיימת וכביכול שוקע. האדם מטבעו נוטה להמשיך בזרימה המוכרת והידועה לו .
אחד מתפקידי תקשורת נכונה הוא להעביר מידע מזיכרון חושי קצר לזיכרון לטווח ארוך: מסירת מידע בזמן נוח, לא כשעייפים/ רעבים/ עסוקים/ לחוצים. וכן לבצע ווידוא ספיגה, להיות בטוחים שהמסר נקלט והובן.
