מה שזוג עיוור מסוגל לראות ואנשים בריאים לא מצליחים לראות בעיניים
בשבוע שעבר פתחנו בסיפורם של שני בני זוג ל"ע עיוורים, אשר פרצו ביניהם וויכוח ומריבה, כל זאת משום שהבעל קם ממקומו כדי ליטול תרופה נגד צרבת והותיר כלים על השולחן בניגוד ל"כללי הבית" המיוחדים שלהם שנועדו לסייע להם למנוע מכשולים, בבחינת: "לפני עיוור לא תיתן מכשול".
האישה ניגשה לנקות את השולחן לפי תומה, ידה נתקלה בכוס מלאה קולה, הקולה נשפכה והכוס נשברה. מה שגרם לבעל ולאישה להתעצבן, לכעוס, לפגוע ולהאשים האחד את השני. מתוך רצון הדדי להשלים ולהתפייס נפגשו עמי השניים וביקשו עזרה.
הקשבתי לשני בני הזוג והבנתי אותם, ואז ביקשתי לשוחח עם כל אחד מהם בנפרד.
הבעל הפגוע טען: על מה ולמה אשתי "התנפלה" עליי? על מה ולמה היא מאשימה אותי? בסך הכול חשתי צרבת נוראה וקמתי לרגע לקחת תרופה להרגעה. בכלל לא סיימתי לאכול!
הסברתי לו: תבין את אשתך, היא לא האשימה אותך, היא רק שיתפה אותך! היא רצתה לפרוק רגשות ולהביע את התסכול שלה. נכון שהיא השליכה אותם עליך, כי אחרי הכול יש כאן "אשם תורן", על אף שלא עשית כלום, אתה היית הגורם למה שקרה. היה עליך להתנצל, להרגיע את אשתך ולהקטין לחץ. וכי כך עונים את המעוקות?
האישה הכועסת טענה: למה בעלי כעס עליי? אסור לי להתלונן על מה שהתלכלך ונשבר? נכון שהאשמתי אותו, אך לא התכוונתי. כך הוא צריך לענות לי?
הסברתי לה: תביני, את התקפת והאשמת את בעלך אישית! הוא נלחץ ממך ומהכעס שלך! הוא לא הבין מהיכן "נחתו" עליו הצעקות הללו כשהוא באמצע ארוחה ובסך הכול קם ליטול תרופה! מה ציפית שהוא יאמר?
כשהתיישבנו שלושתנו ביחד וסיפרנו את הסיפור ב"תלת ממד", כאשר כל צד רואה וקולט את הצד השני, ה"ברוגז" שלהם נעלם מעצמו. האישה התנצלה לפני בעלה על כך שצעקה עליו, ואילו הבעל התנצל לפני אשתו על כך שלא הבין אותה. "והאמת והשלום אהבו".
וכאן אמרתי לבני הזוג: עליכם אני לא מתפלא ואני לא שואל שאלות. אני מבין אתכם! הרי באמת לא ראיתם מה קרה! הבעיה היא עם זוגות שרואים כשורה ברוך ה', אך הם עיוורים ואטומים לבן זוגם! הם לא רואים מה הוא עובר, חווה, מרגיש, צריך ורוצה!
