לא אדום לבן

מה אפשר ללמוד מפרשת השבוע על סטנדרטים כפולים?

בפרשת השבוע, פרשת "ויגש", מסופר על יהודה המשוחח עם יוסף ואינו יודע כי הוא אחיו. יהודה פונה ליוסף ואומר לו: "יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן, ואחיו מת וייוותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו". ומוסיף, כי אם ישובו הוא ואחיו לביתם ללא בנימין אחיהם הצעיר, "והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה".
כאשר יהודה מבקש: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער… והנער יעלה עם אחיו", יוסף אינו יכול להתאפק. הוא מתוודע לאחיו ואומר להם: "אני יוסף, העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". אומר רש"י: נבהלו מפניו – מפני הבושה.
מובא במדרש, אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה! יוסף כביכול אומר לאחיו: עכשיו אתם דואגים לאביכם לבל יצטער בהיעדר בנימין בנו הקטן, אך היכן הייתם כשמכרתם אותי לעבד וירדתי מצרימה? למה לא חסתם אז על אבינו? למה לא חשבתם אז על הצער הנורא שייגרם לו? ומול האמת הנוקבת הזו, "ולא יכלו אחיו לענות אותו…"
אם נבחן את התנהגותנו ואת התנהלותנו נגלה, כי גם אנו פעמים רבות סותרים את עצמנו. אנו מצפים ודורשים מבן הזוג, ואף מחייבים ומכריחים אותו למה שאנו בעצמנו לא עושים. במה שקשור אלינו, אנו מבינים, מקבלים, סולחים, מוותרים ודנים לכף זכות, ואילו במה שקשור לבן הזוג אנו מתנהגים להיפך. לא מבינים, לא מקבלים, לא סולחים, לא מוותרים ולא דנים לכף זכות.
הגיעו אלי בני זוג ובפיהם הסיפור הבא: הבעל החנה את רכבו ב"אדום לבן" וקיבל דו"ח חנייה בסך 500 שקל. הוא רץ אחרי פקח העירייה ואמר לו: תודה רבה לך! אתה שליח ההשגחה לכפר לי על עוונותיי! הרי כל מה שקורה לי הוא מאת ה', והכול מאהבה! גם זו לטובה!
תקופה לאחר מכן חנתה אשתו ב"כחול לבן" וקיבלה דו"ח חנייה בסך 100 שקל. התפרץ הבעל כלפי אשתו והחל צועק: את חסרת אחריות! את חסרת זהירות! אי אפשר לסמוך עלייך!
שאלה אותו אשתו: למה הדו"ח שאתה קיבלת היה מלמעלה, בהשגחה ואילו הדו"ח שאני קיבלתי הוא באשמתי? מה ההבדל? ומול האמת הזו, הבעל לא יכול היה לענות דבר!
נבוא חשבון עם עצמנו וננהג עם בן הזוג באותה התחשבות, באותה אכפתיות, באותה רחמנות, באותה הבנה, באותה גישה חיובית בה אנו נוהגים כלפי עצמנו. כך לא נבוא לידי מצב לא נעים בו אנו סותרים את עצמנו!