למה בן הזוג לא שומע לנו ולא נענה לבקשתנו?
בפרשת השבוע, פרשת "לך לך", כחלק מעשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה, פורץ רעב בארץ ואברהם ושרה יורדים למצרים. אברהם פונה לשרה ומבקש ממנה: "אמרי נא אחותי את", וממשיך ואומר: "למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך", מסביר רש"י: ייתנו לי מתנות.
לכאורה, יש כאן שתי שאלות: האחת, והרי מדובר כאן בעניין של פיקוח נפש ממש! ומדוע פונה אברהם לשרה בלשון בקשה ותחנון, "אין נא אלא לשון בקשה"? היה עליו לפנות אליה באמירה ברורה ואף בדרישה! והשנייה, וכי אברהם אבינו רצה לקבל מתנות? והלא אחרי מלחמת סדום סירב לקבל את אשר הגיע לו בדין, ומדוע כאן כביכול רצה והתאמץ לקבל מתנות?
התשובה היא אחת: התורה מלמדת אותנו כי בכל מקרה ובכל מצב על האדם לומר את דבריו בצורה שהתיישבו והתקבלו על הלב, בבחינת: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. לכן פונה אברהם לשרה בלשון בקשה, לכן הוא מפיס דעתה במתנות. הוא כביכול אומר לה: בבקשה ממך, אמרי למצרים כי את אחותי, כך הם לא יהרגו אותי, וכדאי הדבר גם לך, שכן הם ייתנו לנו מתנות.
אחת הטענות הרווחות של בני זוג היא: בן זוגי אינו שומע אותי, הוא אינו מקשיב לי, הוא אינו מוכן לבוא לקראתי, הוא אינו מתחשב בי. ואני אומר להם: צריך ללמוד ולדעת איך לדבר, איך לבקש, איך לגרום לשני לשמוע בקולנו!
כאשר רוצים אנו לבקש דבר מה מבן הזוג, כאשר מצפים אנו ממנו שיחולל שינוי בתחום ובעניין החשובים לנו, עלינו להימנע מלהשתמש בלשון של ציווי או של פקודה, קל וחומר לא לבוא בדרך של אילוץ ושל כפייה! עלינו לבוא תמיד בדרך של שכנוע, של הסבר, ואף לומר: בשבילך, לטובתך, אני מבקש ממך ש…
אף בעניינים שברוחניות, במה שנוגע לקיום התורה והמצוות, בשום פנים ואופן אין להכריח את בן הזוג לנהוג בניגוד לרצונו, אלא יש לנהוג בחוכמה ולגרום לו להשתנות מעצמו, מרצונו ומדעתו.
וכך כתב ה"פלא יועץ" בערך אהבת אישה: מה טוב ומה נעים ללמוד לה דברי מוסר ולהגיד לה דבר חז"ל בכל העניינים הנוגעים לה וחומר שבהן, כי אז ייחרד ליבה ותיזהר יותר מן האיש.
כיצד נבקש? כיצד נשכנע? כיצד נצליח לגרום לבן הזוג להתחשב בדעתנו? אם ירצה ה', נמשיך בשבוע הבא.
