אלופים לא נשארים על הרצפה
מה טמון במילה הראשונה של הפרשה, ואיך מתמודדים כשחוטפים אגרוף לפרצוף?
ב-10 בפברואר 1962 למניינם, המתאגרף העולמי מוחמד עלי הופל בנוק דאון בפעם הראשונה בחייו ("נוק דאון" – כאשר אחד המתחרים מקבל מכה, שמפילה אותו. יש לו עשר שניות לחזור למשחק, ואם לא – הוא מפסיד). השופט ירד על ברכיו לצד עלי שנפל, והתחיל לספור אחורנית: 10, 9, 8… השחקן אסף את עצמו, ולמרות המכה והכאב, אמר לעצמו: "הרצפה אינה מקום לאלופים". הוא קם, ונתן כזו מכה ל"סוני בנקס", היריב שלו, שנראה לי שהוא התחרט שהוא הפיל את עלי קודם לכן. באותו יום עלי הוכיח לעצמו ולעולם שזו לא הנפילה שמגדירה אותך, אלא איך שאתה קם ממנה.
אני לא מתאגרף, אבל כל אחד מאתנו חוטף מידי פעם "אגרוף" שמפיל אותו לרצפה. השאלה היא: מה תעשה באותו זמן?
חג מתן תורה, חג שבועות. הוא היום בו בורא העולם התגלה לעם ישראל במעמד הר סיני ונתן להם את התורה. אירוע שלא היה כמותו לפניו, ושלא היה כמותו מאז. זהו חג שבועות. שבעה שבועות לאחר יציאת מצרים, עם ישראל זוכה להגיע לפסגה הכי גבוהה מבחינה רוחנית. ללמדנו כלל: לא משנה מה עברת – מצרים, שעבוד, ירידה למקום הנמוך ביותר בעולם מבחינה רוחנית – אף על פי כן, אפשר לצאת משם! ועם עבודה נכונה, תוכל להגיע למקום הכי גבוה בעולם. זאת אחת הסיבות לכך שקוראים את מגילת רות בשבועות. רות הייתה גיורת, ולא באה ממשפחה מיוחסת, או למדה במסגרות יוקרתיות, ואף על פי כן, היא זכתה להתחתן עם גדול הדור דאז – בועז, ולהיות סבתא של דוד המלך. לא העבר יקבע, אלא המעשים בהווה הם אלו שיעצבו את העתיד.
כך מובא בפרשת נשא: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו'" (במדבר ד', כ"ב). "נשא" מלשון "תרים". תרים את הראש, של מי שמרגיש גרוש ומושפל. תרים את הראש ותזכור: יקירי, אתה אלוף, ו"אלופים לא נשארים על הרצפה".
"אין בושה בנפילה, הבושה היא לא לקום."
