איך נסייע לילד למצוא את האיזון בין ריצוי לוויתור?
בשבועות קודמים העלינו את הנושא: ילד מרצה, ילד וותרן יתר על המידה. ציינו, כי לכאורה ילד מרצה הוא "ילד מתנה", שכן הוא בעל מידות טובות ובעל מזג נעים ונוח לסובבים אותו. אך הדגשנו כי במשך השנים ובעיקר בגיל ההתבגרות, הריצוי והוויתור התמידיים של הילד עלולים להביא אותו למקומות ולמצבים בלתי רצויים. לכן על ההורים לשים לב, לבל תיפגע התפתחותו העצמית.
כיצד נסייע לילד לצאת ממצב של ריצוי תמידי? כיצד נסייע לו למצוא את האיזון הנכון בין ריצוי וויתור לבין נתינת מקום לצרכיו ולרצונותיו?
1. נקשיב לילד! גם כאשר אנו מעירים, גוערים או כועסים, יש לאפשר לילד להביע את עצמו, יש לתת מקום לדעותיו, לרצונותיו לצרכיו.
2. ניתן לילד לבחור! עלינו לשאול את הילד לדעתו, לתת לו הזדמנויות לבטא את עצמו, לאפשר לו לבחור בחירות עצמאיות, לכוון אותו להחליט בעצמו.
3. ניתן לילד להתמודד! לא נעשה בשבילו הכול, אלא נאפשר לו להתנסות בעצמו, לפתח יכולות ולרכוש מסוגלות.
4. נאמן את הילד להיות קשוב לעצמו! נציג לפניו שאלות פתוחות ומאתגרות: מה דעתך על מה שקרה? כיצד לדעתך יש לנהוג? מה היית עושה במקומי? מה אתה חושב? מה אתה אומר?
5. נאפשר לילד לומר "לא"! נסביר לו, כי יש בקשות ודרישות מצדנו שהן חובה, ויש כאלה שהן רשות בלבד. נדגיש לו, כי מותר לו להשיב בשלילה או לדחות למועד נוח יותר מבחינתו את מילוי דברינו.
6. נסביר לילד כי מותר לטעות! גם בדיבורים וגם במעשים נמחיש לילד כי מותר, טבעי ונורמאלי לטעות. לא קרה כלום! זהו חלק בלתי נפרד מהחיים!
7. נאפשר לילד לשאת בתוצאות הבחירה שלו! נסביר לו, כי אנו מכבדים אותו גם כאשר הוא חושב ונוהג אחרת מאתנו. נסייע לו להיפטר מהתווית המגבילה של הילד הטוב והמרצה תמיד.
8. במקרה הצורך נשקול פנייה לעזרה. איש מקצוע ילמד את הילד להקשיב לקולו הפנימי ויסייע לו להתמודד מול הגורמים המביאים אותו לוותר על שלו למען האחר. הוא יחדד את יכולתו לעמוד על שלו ואף לסרב ולהשיב בשלילה, תוך כדי שמירה על הערכים, כדוגמת כיבוד הורים ומורים וכבוד הזולת.
