"ולקחתם לכם .. פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפי ה' .."
הרמז המפורסם המקושר למצווה זו, הוא זה המשווה את ארבעת המינים לארבעה סוגים של יהודים: האתרוג, שיש לו גם טעם וגם ריח, רומז לאנשים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים. הלולב, שיש בו טעם ואין בו ריח ,הוא כמי שיש בו תורה ולא מעשים טובים. ההדס, שיש בו ריח ואין בו טעם, הוא כמי שיש בו מעשים טובים ולא תורה. והערבה , חסרת הטעם והריח, הוא כיהודי הפשוט שאין בו תורה ומעשים טובים.
רמז יפה נוסף מסמל על הקשר בין ארבעת המינים לארבעה איברים הקיימים בגוף שלנו : השדרה של לולב דומה לעמוד השדרה של אדם, ההדס דומה לעין, הערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב.
נמצא שבנטילת ארבעת המינים אנו מחזיקים יחד גם את כל היהודים בעולם וגם את כל אברי הגוף שלנו, כאשר המיוחד באברים הללו הוא הקשר לתפילה: אנו מתפללים בשפתיים הדומות לעלי הערבה, אנו מכוונים את לבנו הדומה לאתרוג, משתחווים ומכופפים את חוט השדרה הדומה ללולב, מביטים בעיננו הדומות לעלי ההדס ומצפים להתגשמות התפילה.
דרוש נוסף מקיש בין ארבעת המינים לפסוק הבא בתהילים: "ה' מתיר אסורים. ה' פוקח עיוורים ה' זוקף כפופים ה' אוהב צדיקים" .
"פוקח עיוורים" מזכיר את ההדס, שעלי ההדס דומים לעיניים.
"זוקף כפופים" מזכיר את הלולב, הדומה לחוט השדרה איתו נזקפים כפופים.
"אוהב צדיקים" מתקשר לאתרוג שהוא כנגד הצדיקים בעלי תורה ומעשים טובים.
"מתיר אסורים" מתקשר לערבה. כיצד? הקשנו קודם כי הערבה היא כנגד הפה והשפתיים. אכן פעמים רבות הפה שלנו נמצא במאסר וצריך להתיר אותו. הפה והדיבור נמצאים במאסר כאשר יש מצב של 'חסימה' והאדם הוא כאילם שאינו יכול להתבטא בצורה נכונה ומשמעותית. אולי הוא שופע דיבורים, אך המילים חלולות, נוגעות רק ברובד החיצוני של החיים. ובעיקר חסומה התפילה. עד כי איננו מסוגלים להתפלל כלל, כמו אדם שחסרה לו האמונה היסודית שיש עם מי לדבר.
התרופה העיקרית להתיר את הפה ולהוציאו ממאסר היא האמונה, כפי הנרמז בפסוק "האמנתי כי אדבר" . דווקא אמונה פשוטה ותמימה, כזו שיש ליהודים הכי פשוטים, שנראים ללא הרבה טעם וריח, אבל יודעים לפתוח ספר תהילים ולהתפלל , לדבר ולדבר, כמו עצי ערבה מרשרשים על שפת הנחל.
בנקודת השיא של האמונה אנו מכירים בכך שעצם היכולת לפתוח את הפה היא מתנת ה', כמו שאנו אומרים בהקדמה לתפילת עמידה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" .
הביטוי "ה' פוקח עיוורים" הוא כנגד ההדסים. בתפילה, העיניים מוזכרות בסוף ברכות הבקשה בתפילת עמידה – " ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים" – אנו רוצים לראות בעיננו את התגשמות כל התפילה.
לאחר שיצאנו מבית האסורים והתחלנו לדבר דברי אמת ואמונה, מגיעים לשלב הבא – לפקוח את העיניים ולזהות את היעד שאליו אנו הולכים. המושגים של גאולה, כמו גם בניין המקדש והחזרת השכינה לציון – עוסקים בעתיד שאנו צועדים אליו ואותו צריך לראות בעיניים. כדי לראות את היעד , לא צריך להרחיק נדוד, רק לפקוח את העיניים ולראות אותו נמצא ממש כאן.
הביטוי "זוקף כפופים " המשתייך ללולב, מוביל אותנו לעצם חוויית ההתקדמות מול ה' – בדרך של כריעה וזקיפה בתפילה. מצד אחד אנו מבטלים את עצמנו בהשתחוויה , אך מיד אחר כך אנו שבים וזוקפים את קומתנו מפני שה' מעניק לנו חיים וזוקף את קומתנו .
נסיים ב"ה' אוהב צדיקים" כנגד האתרוג. האתרוג דומה ללב ומקומו בתפילה מרכזי ביותר , שכן התפילה כולה היא עבודה שבלב.
ה' יתברך מביט בנו שכולנו אתרוגים צדיקים "ועמך כלם צדיקים". כך גם על כל יהודי להאמין כי אם ה' אותך בכל מצב , סימן שבתוככי ליבך אתה צדיק, ועליך לחפש עד שתמצא בתוכך נקודה טובה.
