מה שנדרש מאיתנו זה רק צעד אחד כדי לעלות על כנפי הנשרים
ערב סוכות. חג האחדות והשמחה. מאחורינו שלל קבלות טובות והחלטות שאימצנו כדי לזכות בחיים, בשפע, בטוב ובשמחה. אנחנו טהורים, אחרי יום הכפרה, והנה מגיעים ימי שמחה, המבטאים את אהבתו של הקב"ה אלינו.
בפרשת האזינו נאמר: "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו" – אין רחמן יותר מהקב"ה. המון סבלנות ואורך רוח, אריכות אפיים וחמלה, ים של אהבה ונדיבות שופך הקב"ה על עם ישראל. כך נוהג הנשר עם בניו. הוא כל כך מרחם עליהם ורוצה לתת להם חוסן ולהגן עליהם, ומוכן להסתכן בעצמו על מנת שיהיו מוגנים ושמורים.
הוא עושה זאת בדרך מאד ייחודית. 'כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא ייכנס בבני. אף הקב"ה אומר "ואשא אתכם על כנפי נשרים"'.
אך כיצד הגיעו הגוזלים לכנפי הנשר? מעלתו של הנשר שהוא מוכן לשאת אותם על כנפיו אבל אין בכוחו להרים אותם על הכנפיים, הם צריכים לעלות בכוחות עצמם. מכאן לומד הרב הירש יסוד עצום. הקב"ה מוכן לתת לנו הכל ולרחם עלינו, לרומם אותנו ולשאת אותנו על כנפי נשרים, בתנאי שאנחנו נעלה בכוחנו וביוזמתנו על הכנפיים שלו.
אם הגוזלים לא היו עולים על כנפיו של הנשר אז עם כל רצונו הטוב ומסירותו, הוא לא היה יכול להעניק להם את מה שהוא רוצה. זה היה חייב לבא מהם.
אנחנו נקבל מהקב"ה הכל בתנאי שנעשה את הצעד הראשון. צריכים לזכור, השפע קיים והוא מקיף אותנו מכל כיוון. מתפקידנו להכשיר את עצמנו להיות ראויים לאותו שפע. ברגע שאנו מוכנים לקבלת ברכות וישועות מאת ה', אין כל מעכב ומונע שיכול לעצור בעד השפע הזה לרדת עלינו.
חלק מההכשרה שלנו לשפע, הוא אחדות ואהבה בעם ישראל.
נחזור לערב חג סוכות, נתבונן באחד ההיבטים העיקריים של חג הסוכות והוא אחדות והתחברות יחדיו – אחדות עם ישראל.
קיים מכנה משותף בולט בין חג הסוכות ובין החופה: שתיהן עלולות לעוף ברוח, שתיהן אינן עמידות בפני הגשם, אבל שתיהן מהוות את היסוד והבסיס לאחדות – אחדות בין אדם לאשתו ובין עמ"י כולו להקב"ה.
אם במצוות סוכה, עליה אומרים חז"ל כי 'ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת', ואמנם כך יהיה לעתיד לבא, כאשר כל עמ"י ישבו יחד עם משיח בסוכה אחת, אף במצוות ארבעת המינים אומר הקב"ה לעמ"י: אמנם אתם נבדלים זה מזה בטבעכם והנכם ישויות נפרדות, אולם כדי לעשות את רצוני אתם חייבים להתאחד ולהתאגד לכדי חבורה אחת. האחד יכפר על השני וכל אחד ישלים את השני, וכך כאשר יש לנו קבוצה של יהודים, יכול אחד מהם להיות אתרוג שיש בו טעם וריח בעוד השני עלול להיות סתם ערבה חסרת כל ייחוד לכאורה. אף על פי כן, לקיום המצווה כולם נחוצים משום שהאחד משלים את השני וכל יחיד משקף את אחדות ה' בדרכו שלו.
האמת, איננו יכולים לדעת זכותו של מי מכפרת על מי. אולם ברור לנו כי כאשר כולנו יחד, כל הזכויות נמצאות עמנו שם. בעשרת ימי תשובה שקולה תפילתו של היחיד לתפילת רבים, אך לאחר נעילת יום הכיפורים נדרשת ומתחייבת האחדות, אותה אחדות שיוצרת מכל עשרה פרטים יחידה אחת שלימה העונה לכינוי "עדה" משום שכל אחד בפני עצמו אינו מושלם גם אם יש בו טעם וריח.
זוהי תפיסה שמתעלה מעל האגו. האצבע מקיימת את כל צרכיה כחלק ממערכת של גוף אחד שלם. היא כשלעצמה אינה יכולה לתפקד בלי שאר חלקי הגוף. הפירוד נמצא רק בתודעה וכדי להתגבר עליו, צריך לזכור את הציווי "ויעשו כולם אגודה אחת". חג שמח ונפלא.
