מהו "חוסר אונים נלמד" והאם באמת כל מצב ניתן לשנות?
בגיל תשעים ותשע מצווה אברהם אבינו על ידי הקב"ה לקיים ברית מילה. במסירות נפש גדולה שומע אברהם בקול ה' ועורך את ברית המילה לעצמו וגם לבני משפחתו : "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו"
מה ניתן ללמוד מכך שמלכתחילה בחר הקב"ה לברוא את גוף האדם בצורה כזו שעדיין יזדקק לתקנה כלשהי בהיוולדו? השיעור הראשון שעובר כל ילד יהודי בבואו לעולם ובהיכנסו בבריתו של אברהם אבינו, ולא רק, אלא גם הוריו וכל הסובבים המשתתפים במצווה, הוא, כי בדיוק כמו שהאדם יכול במו ידיו להשלים את צורת הגוף שלו על ידי מצוות המילה, כך בידיו להשלים את צורת הנפש שלו אם רק יכשיר את פעולותיו. יש לנו את היכולת להשתלם. היכולת להתפתח ולעצב את עצמנו נתונה ונמצאת במו ידינו. לא לחינם זה השיעור הראשון שהאדם עובר בגיל שמונה ימים, וגם הוריו שמבצעים את המצווה הזו ויגדלו אותו על היסוד הזה, כיון שלולא האמונה שאפשר להשתנות אין שום בסיס וסיכוי להתפתחות.
באחד המחקרים המעניינים שנערכו בתחום, גילו את הסיבה שמעכבת ומונעת מלבצע שינוי. החוקרים כינו את התופעה בשם 'חוסר אונים נלמד'. הם הניחו כלב בכלוב מיוחד עם שליטה חיצונית על קרקעית הכלוב. בצורה כזו יכלו החוקרים להפעיל זרם חשמלי מדוד באיזו משבצת שבחרו. ברגע שכף רגלו של הכלב הייתה מרגישה את הזרם, הכלב החל לברוח מיד ולקפוץ למשבצת אחרת. עם הזמן הכלב למד בדיוק אילו משבצות ואילו אזורים בכלוב מכאיבים ונמנע מלדרוך בהם. זוהי פעולה אינסטינקטיבית הישרדותית המאפיינת בריחה מכאב. בהמשך המחקר, התרחש דבר מעניין אשר טומן בחובו יסוד המסביר מדוע קשה לבצע שינוי ותפנית אפילו בזמן שהשינוי מאד נדרש. ובכן, לאחר שהכלב למד בדיוק היכן לדרוך ואיפה לא, החלו החוקרים לתעתע בו. הם הפעילו את הזרם החשמלי באופן אקראי ולא מסודר. לא היו אזורים בהם הכאב פסק, אלא אזור הכאב עבר ממקום למקום ללא סדר. כאמור, הכלב לא הפסיק לנסות ולהתחמק מהכאב למרות התעתוע שחווה, עד שלב מסוים בו הוא נשבר. הדבר הנורא שהתגלה במחקר הוא, שהכלב הגיע למצב שאפילו אם היו מפעילים את הזרם החשמלי וכאב לו, הוא לא יילל מכאב, אלא נשאר במקום ולא ניסה אפילו לברוח מהכאב.
כאשר רוכשים דפוס התנהגות של חוסר שליטה וכוח, לאחר שמבינים שלא משנה מה נעשה הכאב לא ייעלם, זה נקרא 'חוסר אונים נלמד'. כשמסגלים את ההתנהגות הזו, מאבדים את הרצון ובעקבות זה את היכולת לערוך שינוי. כשמאמינים שאי אפשר לשנות, נשארים במקום ולא מתקדמים למרות המצב הנוכחי הכואב.
אחד הגורמים ללמידת דפוס ההימנעות הזה הוא הקביעות. ברגע שמאמינים שהמצב הנוכחי, כואב ככל שיהיה, הוא קבוע ולא ניתן לשינוי, מגיעים לתחושת חוסר אונים והרמת ידיים בהכנעה.
האם אנו מאמינים שאפשר להשתנות? האם יש בליבנו תקווה שהמחר לא יהיה כמו האתמול? מאיזה תחום בחיים שלנו הרמנו ידיים בהכנעה מתוך אמונה מגבילה שהמצב לא ישתנה בשום אופן? מאידך, כמה אנשים אתם מכירים שסבלו מקשיים בבית, בזוגיות, בעבודה ובמקום הלימודים שלהם והצליחו לשפר אותם? אם הם יכולים גם אתם יכולים. לולא האמונה שניתן לשפר, לתקן ולהתקדם למרות הקשיים והמניעות, אף אדם לא היה מצליח להתרומם.
הרמת דגל לבן כאות כניעה מסמלת הפסד.
אמנם האמונה בשינוי לא תמיד מבטיחה הצלחה, אבל בטוח כי האמונה בחוסר אפשרות לשנות מבטיחה כישלון. על ידי אמונה ביכולת לשנות, אנו מגדילים את הסיכויים שלנו לבצע מהפך והתקדמות.
שבת שלום.
