ברכת הבית

לכל בית יש ברכה משלו, אז למה לנסות להשוות?

בפרשת השבוע פרשת "ויחי" מסופר על יעקב אבינו המברך את בניו בטרם פטירתו. כל אחד משנים עשר שבטי ישראל מתברך בברכה אחרת, בברכה משלו בהתאם למעשיו, לתכונותיו ולייעודו. וכנאמר: "וזאת אשר דיבר אליהם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם".
ומכאן אנו לומדים מוסר גדול לחיים שלנו. עלינו לדעת כי לכל אדם, לכל זוג ולכל משפחה יש ברכה משלהם. כשם שאין טיפה נוגעת בחברתה, כן אין ברכה של בית אחד נוגעת בברכה של בית אחר.
הבעיה הגדולה שלנו היא שאנו עורכים השוואות בינינו לבין אחרים. אנו חיים בדמיון, בעולם שלא שלנו. במקום להתמקד וליהנות ממה שיש לנו, אנו עסוקים במה שיש לשני.
כאשר אנו עורכים השוואות, אנו פוגעים בעצמנו! כאשר אנו רוצים את הברכה שיש לשני, במקום לשמוח ולהתמקד בברכה שיש לנו, אנו מזיקים לעצמנו! אנו מתנתקים מהחיים שלנו!
עלינו להשקיע את כל האנרגיות שלנו בחיים המשותפים ובבית הפרטי שלנו. במקום "לפזול לדשא הירוק של השכן", עלינו לשמר, להשקיע ולטפח את "הגן הזוגי" שלנו. בניית זוגיות טובה ובריאה היא משימה מורכבת הדורשת עבודה יומיומית והשקעה מרובה. שום דבר טוב אינו צומח ואינו גדל מאליו!
כאשר אנו חושבים כי לשני טוב וקל מאיתנו, ראשית, נשאל את עצמנו: מה אנו יודעים מה קורה אצל השני? מה אנו יודעים מה עובר עליו? הרי אנשים מראים כלפי חוץ רק את מה שהם רוצים שיראו!
זאת ועוד, נוסיף ונשאל את עצמנו: מה עשה השני כדי שיהיה לו טוב יותר? מה הוא נתן? במה הוא השקיע? על מה הוא וויתר? הרי הטוב שיש לו לא צמח מאליו! במקום לערוך השוואות ולקנא, נערוך "בדק בית" פנימי, נשתנה ונשנה, נעשה טוב ונתמקד בברכה שקיבלנו אנו.
עלינו לזכור ולהפנים כי לכל משפחה הייחודיות שלה, המעלות והחסרונות, היתרונות והמגרעות, החוזקות והחולשות שלה. לכל אחד ואחד התחומים והמקומות בהם הוא מצליח יותר, ואלו בהם הוא מצליח פחות. אין שום טעם בהשוואות! הן לא מובילות אותנו לשום מקום חיובי, לשום מקום שמייצר טוב!
משפטים משווים הנאמרים בין בני זוג, כגון: אצלנו בבית… אבא שלי… אימא שלי… אחותי… אחי… השכנים… הם משפטים מחוץ לתחום! הם משפטים קוטלי אהבה! קוטלי שמחה! קוטלי טעם והנאה! בן הזוג הוא אדם בפני עצמו! הוא לא אבא, הוא לא אימא, הוא לא האח, הוא לא השכן!
"איש אשר כברכתו ברך אותם"!