מהי חובת הקריאה של שניים מקרא ואחד תרגום וכלליה
שאלה: לכבוד מורינו ורבינו שליט"א, בעניין "שניים מקרא ואחד תרגום" האם זו חובה גמורה או רק סגולה טובה, ולמה צריך לקרוא את תרגום אונקלוס אם אנחנו לא מבינים את השפה הזו, ומתי צריך לקרוא את הסדר הזה? (ח.פ. ישיבת מיר י-ם)
תשובה: בגמ' ברכות (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור משלימים לו ימיו ושנותיו, ע"כ. וכן פסק השו"ע (סימן רפ"ה) "חייב אדם לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שניים מקרא ואחד תרגום", ע"כ.
וא"כ הדבר ברור שזה חובה גמורה מדברי סופרים ולא סגולה בלבד, ומי אשר יפסיד מצוה חשובה שיש עליה הבטחה מפורשת בגמ' שהקורא את הפרשה בכל שבוע זוכה לאריכות ימים ושנים וישלים שנותיו, ואין "ביטוח חיים" יותר חזק מזה, והטעם למצווה זו – בכדי שיהיה האדם בקי ורגיל בתורה ובמה שיקראו בשבת בבוקר מתוך הספר תורה, ואם יעלוהו לס"ת יהיה בקי בקריאה בלי טעות בטעמים ובניקוד, ולכן חוזר על כל פסוק פעמיים בכדי שיקלוט בשכלו את הקריאה, וגם את התרגום חייב לקרוא אפי' שלא מבין מה שמוציא מפיו, כי כך תקנו חז"ל לקרוא, ובזמנם היו מתרגמים את קריאת התורה בשפה הארמית בכדי שיבינו הקהל את הקריאה ולכן צריך להיות גם בקי בתרגום שאולי יכבדו אותו לתרגם את הפסוקים, וכשם שהתורה עצמה היא מהר סיני, גם התרגום ניתן מהר סיני מפי הגבורה, אלא שעם השנים והגלויות נשכח התרגום מעם ישראל, ובא אונקלוס הגר ותירגם שוב את התורה כפי התרגום שניתן מסיני, וא"כ אפי' שהאדם לא מבין את התרגום חייב לקוראו כי ניתן מהר סיני, ועיקר מצוה זו נתקנה ע"י משה רבינו בעצמו, כי בשעה שתיקן לקרוא בתורה בציבור בכל שבוע, תיקן גם שכל אחד ואחד יקרא הפרשה לעצמו שמו"ת ואח"כ באו רבותינו בתלמוד וקבעו ההלכה, וא"כ לפ"ז זהו חיוב "מדברי נביאים" שזה חמור מאוד (עיין בשולחן ערוך) ובזמן הראשונים נהגו כל ישראל שלאחר תפילת שחרית של שבת, קוראים כל הקהל את הפרשה שמו"ת ורק אח"כ קוראים פעם שלישית מתוך הס"ת (כן מובא בספר הפרדס לרש"י ובספר העיתים) ועצם הקריאה היא בכלל ההכנה לשבת כמ"ש "והכינו את אשרי יביאו" והתורה נקראת "לחם" שנאמר "לכו לחמו בלחמי" וכמו שיש מצות "לחם משנה" כך יש חובה לקרוא את הפרשה פעמיים (כף החיים פלאג'י סימן כ"ז) כתב השו"ע שירא שמים יקרא גם את התרגום וגם את כל פירוש רש"י עה"ת, שלכאורה מעיקר הדין אנחנו היום לא מדברים "ארמית" וא"כ עדיף להבין את הפסוקים דרך פירוש רש"י, אולם כיון שהתרגום הוא מפי הגבורה הוא עדיף על פירוש רש"י, אבל בכדי להבין את הפסוק ישתדל ללמוד גם את רש"י הקדוש.
אופן הקריאה – לפני שמתחיל לקרוא שמו"ת, קודם יגזוז את ציפורניו (באר היטב) ואח"כ יקרא כל פסוק פעמיים ואת תרגום הפסוק פעם אחת, וזו הדרך הטובה ביותר כמבואר בשער הכוונות, ועדיף לקרוא את הפסוקים ישירות מהספר תורה ואת התרגום מתוך החומש, וכך נהג רבינו האר"י הק' בעצמו, וגם הרבה חכמים ומקובלים נוהגים כן היום, ובסיום הפרשה יקרא ג"כ ההפטרה, ורק לאחר סיום קריאת שמו"ת ילך למקווה טהרה לטבול לכבוד שב"ק, כי הקריאה היא שוברת "קליפת נוגה" מעל האדם, וע"י הטבילה מסתלקת לגמרי ומקבל הארת שבת ותוספת נשמה יתירה, אולם אם קורא לאחר הטבילה, הקליפה נשארת דבוקה בו ביום שבת ולא זוכה להארת שבת. וגם קריאת התרגום יש בה סוד גדול להשלים את הסרת הקלי' מעליו, ולכן כתבו המקובלים שיש להיזהר מאוד מאוד שלא לדבר מילה אחת של חולין מתחילת הקריאה ועד סופה, שהדיבור חול באמצע הקריאה מפריע מאוד לפעולה הנעשית מעצם הקריאה עצמה.
ויש שכתבו שאפי' לדבר דברי תורה באמצע הקריאה אסור (כף החיים רפ"ה, ט"ו) ואם רוצה לשתות מים באמצע הקריאה יכול, ועדיף שיברך "שהכל" לפני שיתחיל לקרוא, ומידי פעם לפי הצורך ילגום מעט מים לצמאו. לכתחילה יש לסיים את הקריאה לפני כניסת שבת, ובדיעבד ישתדל לסיים לפני סעודת הבוקר, ואם לא הספיק ישתדל לסיים לפני תפילת מנחה, כי במנחה קוראים את הפרשה הבאה, ואם נאנס ולא קרא ישתדל לסיים עד יום שלישי בשבוע, שעדיין נמשכת הארת השבת עד סיום יום שלישי, ואם לא הספיק ישתדל לסיים עד ליום שישי בבוקר, ואם עד כדי כך היה אנוס ולא קרא, יש לו זמן עד "שמחת תורה" לסיים הכל.
