שלום בית-מביקורת לחמלה

מביקורת לחמלה
מה קורה מאחורי הקלעים של מריבה בין בני זוג?
בפרשה מסופר, כי לאחר האסון הנורא במות נדב ואביהוא בני אהרן, המשיכו אלעזר ואיתמר בעבודת הקודש . במהלך העבודה הבחין משה רבנו, כי דבר מה מתנהל שלא כשורה: קורבן החטאת האמור להיאכל על ידי הכוהנים, נשרף כליל. פנה משה אל בני אהרן בדבר ביקורת: "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש?"
ומשיב לו אהרון: "ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום? הייטב בעיני ה'?" מסביר אהרון למשה: נכון, יש ציווי, אבל קרה כאן משהו שמנע מאיתנו לנהוג כנדרש. אנו במצב של אבל, של אנינות. ותגובתו של משה היא: "וישמע משה וייטב בעיניו". כביכול, משה אומר לאהרון: אתה צודק.
בחיים, אנו נתקלים לא פעם במצבים דומים. לכאורה, בן הזוג לא נהג כשורה. קבענו משהו והוא לא עמד במשימה, סיכמנו על דרך פעולה והוא חרג מהתוכנית ועוד. לרוב, הפרשנות המיידית שלנו היא שלילית: הוא מזלזל, אין לה אחריות, לא איכפת לו. ומיד אנו יוצאים למתקפה של ביקורת ותוכחה: למה נהגת כך? הרי סיכמנו מה שסיכמנו!
ברגעים אלו, עלינו לנטוש את "גישת הביקורת" ולאמץ את "גישת הלב". לעצור, לנשום ולשאול בנחת: אני רואה שלא הסתדר לך כפי שתיכננו, האם עבר עליך יום עמוס במיוחד? האם משהו מעיק עליך? כשמפנים מקום להקשבה ולהכלה, מגלים כי מאחורי ה"מחדל" מסתתרים קושי, התמודדות או חוסר אנרגיה פנימי שפשוט שיתק את הצד השני.
ואמחיש בסיפור: הגיע אלי זוג בעיצומו של משבר סביב מקרה "פעוט" לכאורה. הבעל יצא לעבודה וסיכם עם אשתו שכשיחזור, הם ייסעו ביחד לבית הוריה. הוא ביקש ממנה: תהיי מוכנה עם הילדים ועם המזוודות כדי שלא נתעכב.
כששב הביתה, גילה שהיא רק התחילה להתארגן. הוא התפרץ בכעס, והיא נפגעה עד עמקי נשמתה. המריבה הסלימה ועלתה לטונים צורמים. האישה הטיחה בבעלה: "אתה לא רואה אותי!" ואילו הוא מצידו הגיב בציניות: "מה יש לראות? למה את לא מוכנה? מה כבר עשית כל היום?"
במפגש, לאחר שהבעל פרק את טענותיו ה"מוצדקות", ביקשתי ממנו: בוא נעצור לרגע את הביקורת וננסה לשמוע את הלב שלה. האישה החלה לבכות. "ותקראנה אותי כאלה", "כל הלילה לא ישנתי", שיתפה. "בין הקימות לתינוק לאזעקות ולריצות למקלט, הראש שלי התפוצץ מעייפות ומכאב. הדבר האחרון שהייתי צריכה בסוף היום המתיש הזה הוא הביקורת שלך".
דממה השתררה בחדר. הבעל, שהיה בטוח בצדקתו, ראה פתאום את התמונה המלאה: קרה כאן משהו! הייתה כאן קריסה תחת עומס פיזי ורגשי! הוא מיד התנצל. אמרתי לו: אשריך! היכולת להקשיב, להבין שיש כאן מצב בפני עצמו, ולומר: 'וייטב בעיניי', היא מעלה גדולה ועצומה.