ישנו פתגם עממי שאומר: כשנולד ילד, נולדים עמו הורים. ה' יתברך נותן להורים סייעתא דשמיא כדי שיזכו להיות ראויים למלאכת הקודש שלפניהם, להיות הורים בישראל, הורים מלשון הוראה, כי הם אלו המורים לבניהם את הדרך בה ילכו.
אמר לי פעם מנהל תלמוד תורה: אני מדבר אתך מתוך וותק של למעלה מארבעים שנה, אני מלמד שנים, יש לי ניסיון. אמרתי לו: בילד הזה אין לך ניסיון!!! אין מושג כזה ניסיון בחינוך! כל ילד הוא עולם בפני עצמו! כל ילד הוא יצירה בפני עצמה! אין מושג של "חינוך ילדים", אלא "חינוך ילד"!
ובזאת אפשר לפרש את דברי המשנה באבות: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה. ומסביר רבי עובדיה מברטנורא: אם בא לפניך דין פעם, פעמיים ושלוש, אל תאמר דין זה כבר בא לפני ושניתי ושילשתי בו, אלא היה מתון בדין, ממתין קודם שתפסוק. נוסיף ונאמר: אל תאמר "יש לי ניסיון", אלא חובה עליך להיות מתון וזהיר, ורק כך אפשר להעמיד תלמידים הרבה.
וכמו שאומר הרב וולבה זצ"ל: "אם ברצוני לחנך ילד, עלי להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית של הילד הזה עצמו". ומוסיף ומסביר הרב, מובן ששיח בננה מצריך טיפול שונה מזה של עץ תפוח, ואם נטפל ונגדל שיח בננות ועץ תפוחים באותו אופן, לפחות אחד מהם לא יגדל טוב ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי. כך גם בילדים, אין ילד דומה לחברו, לכן חייבים אנו לדעת מהן התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהן.
אפילו אחים לאותם הורים, הגדלים באותו בית, באותה משפחה, ולכאורה, באותם תנאים ובאותה סביבה, שונים זה מזה. הילד הבכור גדל כבן יחיד ומפונק בין הוריו. "על עורו" לומדים הוריו כיצד לגדל ילדים. הילד השני חי תמיד "בצלו" של האח הגדול, שהנו חזק, חכם ויודע יותר. כשנולד הילד השלישי , הופך הילד השני להיות אמצעי, "ילד סנדוויץ". הילד הקטן במשפחה יהיה תמיד "בן זקונים" מפונק. בנוסף למיקום במשפחה, לכל ילד הגנים, האישיות, האופי, התכונות והכישורים שלו, כך שאותם אחים שונים בתכלית ילד מאחיו. לכן אין להורים להפעיל שיטת חינוך אחידה על כל ילדיהם, אלא עליהם לחנך כל ילד באופן אישי.
קל וחומר, מורים ומחנכים, שלפניהם ניצבת כיתת ילדים, כאשר כל ילד בא מבית אחר, מעולם אחר ומתנאי חיים שונים לחלוטין, חייבים הם לשים מול עיניהם את הכלל, כי אין דרכי חינוך אוניברסליות ומוחלטות הניתנות ליישום לגבי כל הילדים.
מה שעלינו לעשות, מצד חובת ההשתדלות, הוא ללמוד ולהחכים בנושא חינוך ילדים, בשמיעת שיעורים והרצאות, בהשתתפות בסדנאות ובחוגים להנחיית הורים, ובקריאת מאמרים וספרים. ככל שנעשיר את ידיעותינו, נדע לתת את הדעת להתנהגות ילדינו ונוכל לחנך אותם כראוי.
