המשך משבועות קודמים
על משמעות העונשים לטוב ולמוטב
בשבועות הקודמים העלינו את הנושא: מתן עונשים לילדים. הסברנו, כי עונש הוא סיבה ותוצאה, עונש הוא תוצאה שלילית של הפרת כללים ו/או התנהגות בלתי נאותה מצד הילד. עונש הוא אמצעי ודרך לחנך את הילד, ללמדו ולהפעילו לשנות את התנהגותו לטובה אך בשום פנים ואופן הוא אינו נועד כדי לפגוע בילד או כדי להשפילו ולצערו.
"שמאל דוחה וימין מקרבת!" כאשר החלטנו כי אין מנוס וכי אין לנו ברירה כי אם להעניש את הילד, עלינו לתת את הדעת ולשים לב לנקודות ולכללים הבאים:
1. צמצום וסילוק גירויים: במקום להעניש, יש לשמור בבית על אווירה חיובית וטובה. יש לדעת איך לגשת לילדים כך שיקשיבו וישתפו פעולה מתוך הבנה ורצון. יש לערוך סדר ולקבוע כללים וחוקים ברורים. כשאנו קובעים מראש לכל ילד תפקידים, מטלות וסדרים משלו, אנו מונעים וויכוחים וכעסים ואף את הצורך להעניש.
2. שיתוף הילד: יש לשתף את הילדים בהחלטות ואף לנהל עמם דיון קצר וענייני ולהסביר להם את הטעם לעמדתנו. יש לכבד אותם, להיות קשובים להם ולאפשר להם להביע את עמדתם ואת רצונם.
3. להזהיר מראש: אין להעניש את הילד בלי להזהיר אותו, "אין עונשין אלא אם כן מזהירים". יש לומר לילד: או שתירגע או שתיכנס לחדר לנוח, אם תריב ותרביץ לאחיך תשב בפינה, אם תשתולל נעלה הביתה, אם לא תאסוף את חלקי המשחק נעלה אותו למדף למעלה, וכדומה.
4. בירור מצב: יש לברר עובדות, לדרוש, לחקור ואף לרדת לפרטים. לא למהר להעניש בטרם תתבהר התמונה כולה. עלינו לדעת ולהיות בטוחים: האם הילד נהג במזיד או בשוגג? בכוונה או בתום לב? האם הוא אשם או לא? "הוו מתונים בדין"!
5. הימנעות מענישה פיזית: בכל מקרה ובכל מצב יש להיזהר ולהימנע לחלוטין מענישה פיזית! אלימות גופנית כמו מכות, סטירות וצביטות, וכן אלימות מילולית כמו איומים, צעקות וקללות, אסורות מכל וכל!
6. הימנעות מענישה אימפולסיבית ואמוציונאלית: יש לשמור על קור רוח ועל יישוב דעת, וכן להגיב ממקום שקול ומחושב. "ההורה הבוגר" אינו נגרר אחר התנהגות בלתי הולמת. הוא אינו מאבד עשתונות, אינו כועס ואינו פורק עצבים בחוסר שליטה עצמית. בשום פנים ואופן הוא אינו מעניש את הילד כדי לנקום בו.
