מה גורם לילדים להיסגר ולא לספר שום דבר ממה שעובר עליהם?
הפרעות קשב וריכוז – המשך
לסיום הנושא נאמר להורים היקרים שבעיות קשב וריכוז אינם מום אלא תופעה שהולכת ומתגברת בדורנו מהרבה סיבות. צריך לדעת רק לכוון אותם עד כמה שניתן כדי שיגיעו ליעד הנכון. שמעתי מאנשים שעוסקים בנושא, שלפעמים קורה שהקשיים של קשב וריכוז חולפים עם גיל או לכל הפחות מצטמצמים. לפעמים קורה שילדים שובבים מאוד, בגלל שהיו להם קשיים של קשב וריכוז, אחרי שהם גדלו והתבגרו הקפיציות נעלמה והשובבות הפכה לחכמה, חריפות ושנינות. "ומעז יצא מתוק".
פתיחות וסגירות אצל ילדים
תופעת הסגירות אצל ילדים קיימת בכל הגילאים. כשאנו רוצים לשוחח איתם ולקבל מהם מידע או לגלות מצוקות, הם נחסמים ונאטמים, לא רוצים לדבר, ובסוף מתחמקים. לילד כזה קוראים – 'ילד סגור'. ואני שואל מי אמר שהילד סגור מטבעו, אולי אנחנו סגרנו אותו?
אמא של מושיקו, אשה מאוד רגשנית ודרמטית. כשמושיקו היה קטן, הוא סיפר לה, בהזדמנויות שונות, דברים שהוא חווה. בכל פעם שהוא סיפר לה איזה דבר היא הגיבה בהתרגשות רבה: וואי, אני לא מאמינה שזה קורה לך…אני לא יכולה לשמוע דברים כאלה…אני מרגישה לא טוב…אני לא מאמינה שהבן שלי עושה ככה… ולפעמים היא גם הייתה פורצת בבכי. אמר מושיקו בליבו: אני לעולם לא אספר לה דבר, למה צריך לספר לאמא, אני אתמודד עם זה לבד. זו דוגמא קלאסית לאלפי מקרים שקורים עם ילדים שקוראים להם 'סגורים'. דוגמא נוספת – חני אמרה לאמא: "אני חייבת לספר לך משהו אבל תבטיחי לי שאת לא מגלה לאף אחד. וגם אל תתייעצי לא עם סבתא ולא עם אחותך הפסיכולוגית. את מבטיחה?" אמרה אמא: "בטח, מילה שלי זו מילה, את יכולה לספר לי הכל". חני ספרה לאמא על התלבטות שיש לה בנושא מסוים. לשמע הדברים, אמא התרגשה ואמרה לה: "אני אחשוב על זה". לאחר יומיים היא לא יכלה להתאפק והרימה טלפון לאחותה ואמרה לה: "אני חייבת לספר לך משהו: אבל בתנאי שלא תגלי לאף אחד" "מה פתאום" אמרה האחות. אמא לא עמדה בהבטחתה וסיפרה לאחותה הכל… לאחר שבוע נערך מפגש משפחתי והדודה של חני רמזה לה: "את יכולה להסתדר עם הבעיה שלך…" חני מאוד נעלבה. היא הבינה שאמא סיפרה לדודה הכל. חני אמרה לעצמה: "זהו, אני לא יכולה לבטוח באמא, מהיום לא אספר לה דבר." הורים יקרים, לפני שאנחנו קובעים שהילד סגור, כדאי לבדוק, לאור הדוגמאות הללו ודומיהן, האם לא אנחנו אלו שסגרנו אותם.
