המרחב שבין מכשפים ומעוננים לאחריות אישית ואיך זה קשור לעיר מקלט.
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך…" נאמר בפרשה, רש"י: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו.
זה לא כל כך פשוט להיות יהודי פשוט. זה לא כל כך קל להיות תמים בעולמנו הציני. בעידן של כפירה מצד אחד וקסמים ומיסטיקה מצד שני. כעין התמזגות עם הלך הרוח הרווח היום בכל תחום כמעט, שכל בעיה נפתרת על ידי פתרונות מהירים וקצרים ללא תהליך ודרך. הפרשה דורשת מאתנו תמימות, ישרות, נאמנות. הרב חיים נבון סיפר, שפעם צלצלה אליו אישה וביקשה שיתפלל לרפואתה, "נתפלל שנינו", הוא ענה, והיא אמרה: "תודה רבה לשניכם", לקח לו רגע להבין שהיא לא העלתה בדעתה שהוא קורא גם לה להתפלל עבור עצמה. היא הייתה בטוחה שהוא ועוד איזה שותף מסתורי שלו יתפללו עבורה יחדיו…
אם הייתה יודעת כי אדם הזקוק לישועה ומתפלל מעומק הלב בבכי ותחנונים על צרות ומשברים הפוקדים אותו, תפילתו מרקיעה שחקים ופועלת עשרת מונים מאלפי סגולות ופעולות חיצוניות, הייתה מבינה היטב את דברי הרב ומתפללת אף היא על מחלתה.
פעם קיבל הרבי מלובביץ מכתב מאדם שסיפר לו על ספר סגולות וקריאה בכף היד. "עזוב את הדרך הזאת" הוא כתב לו. חד משמעית, אם אתה רוצה ספר סגולות, לך אל התורה, ואם אתה מחפש חכמה- לך אל התורה, למה? "תמים תהיה עם ה' אלוהיך"
באיגרת אחרת, חריפה לא פחות, עונה הרבי מלובביץ' למישהו שכותב לו על קמעות, חכמת הפנים, מגידי עתידות, נומרולוגיה ופירושי חלומות. ושוב הוא מורה חד וחלק לעזוב את הדרך הזאת. למה? כי יש לנו מספיק עבודה בקיום תורה ומצוות והפצתן, זוהי הדרך המקובלת מדורי דורות ואשר כוללת בתוכה את כל הסגולות.
במכתב זה, מוסיף הרבי עוד נימוק מפתיע: זה פשוט בזבוז זמן. זו לא רק טעות אלא זה גם גוזל לך זמן המיועד למשימת חייך. "לכל אחד ניתן מספר ימים קצוב למלא שליחותנו בעולם הזה, וכל שעה ויום שמבלים בעניינים שאינם אלו, הרי זה גם כן חיסרון במילוי שליחותו."
אנו מאמינים כי בעת צרה "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה…" אלו שלשת הכוחות העיקריים המסוגלים לבטל גזרות ולהביא ישועות.
נושא נוסף בפרשתנו מדבר על עיר מקלט. זהו מקום עבור אדם שרצח בשגגה. עיר זו נחשבת מוגנת, שם הרוצח חי ומתחנך עד שחוזר אל החברה כאדם אחר.
זו תפיסה אחרת מהתפיסה שאנו מכירים היום במשפט הפלילי. לא בדיוק כלא, אלא יותר חינוך מחדש והגנה מפני נקמה.
הגישה החסידית רומזת כי חודש אלול, שפרשת "שופטים" היא כמעט תמיד השבת הראשונה שלו, היא סוג של עיר מקלט.
רבים מכירים את ראשי התיבות המפורסמים של המילה אלול – "אני לדודי ודודי לי…" מילים אלו לקוחות משיר השירים ומתארות את היחסים שלנו עם האלוקים שלובשות פנים רבות: הוא מלכנו ואנו עבדיו, הוא רוענו ואנו צאנו. אך כאשר מתקרבת השנה החדשה אנו מתמקדים ביחסים ה'זוגיים' עם הקב"ה, אני לדודי ודודי לי.
אבל יש עוד ראשי תיבות פחות מוכרים: "אינה לידו ושמתי לך"
אלול הוא עיר מקלט של הזמן, של השנה. הוא המועד המתאים להתכנסות פנימה ולתהליך שיקום ושיפור מכל מה שעשינו "בשגגה" לאורך השנה, מכל הפספוסים. צריך "לברוח" אליו פעם בשנה במעין מרחב מוגן.
בואו ננצל ימים מסוגלים אלו, לתפילה ובקשת סליחה ורחמים עבורנו ועבור כל עם ישראל.
