איך ממלאים את הכלים הפנימיים בשלמות ומייצרים סדרי עדיפויות?
עונת הקיץ התוססת פינתה את מקומה לישנוניות החורף, המשתלב לנו עם המושג ‘נח’.
נח, היה צדיק גדול בדורו. תם וישר והלך בדרכי ה’, אך היה במידה מסוימת פסיבי לבני דורו העומדים בפני שואת המבול, בו חרב העולם כולו. נח היה במצב מנוחה, ומצא חן בעיני ה’.
מייד אחר כך מופיעה פרשת לך לך, בו אברהם אבינו מתפשט ומגלה את מציאות ה’ בעולם בכל אתר שרק ניתן.
הוא הולך למצרים, לחרן, לחברון ועוד ומצרף איתו את אנשי ביתו ועירו. אברהם אבינו מכונה ‘אברהם אוהבי’.
רצף הפרשות בראשית, נח, לך-לך מרמז לנו כי בטרם אנו הולכים לעשות צעד כל שהוא, עלינו לבחון אותו ‘במנוחה’, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. עצירה קטנה המביאה להתבוננות וסקירת המצב טרם נקיטת פעולה, מניבה בסופה תוצאה מבורכת ונכונה.
נוכל במאמר זה לגעת מעט בנושא ניהול ותכנון זמן בצורה נכונה, המתקשר עם חשיבה ועצירה לפני נקיטת פעולה.
לפני מס’ שנים הוזמן לכנס מנהלים בכירים בארצות הברית מרצה ידוע. נושא ההרצאה היה תכנון זמן יעיל. בפתח דבריו ערך המרצה ניסוי בפני הנוכחים: הוא שלף מתחת לשלחן שהפריד בינו לבין המאזינים מיכל זכוכית גדול, הניחו על השלחן שלפניו והניח בתוכו עשר אבנים גדולות ויפות בצורה מסודרת עד שהאבן האחרונה הגיעה לשפת הכלי. “האם המיכל מלא?” שאל המרצה, והנוכחים הנהנו בראשם. ברור היה שלא ניתן להכניס למיכל אפילו אבן אחת נוספת.
כעת, התכופף שוב המרצה ושלף מתחת לשלחן שק עם חול. את תכולת השק שפך לתוך המיכל, גרגרי החול חדרו אל בין האבנים ומילאו את החלל לגמרי. “מה כעת? האם המיכל מלא?” שאל שוב המרצה בחיוך והנוכחים היו משוכנעים כי התשובה חיובית… כן, המיכל מלא ולא ניתן להכניס אליו אפילו גרגר חול אחד!
ובכן, התכופף המרצה שוב ושלף קנקן מים.. את המים הוא יצק אל תוך המיכל והם חדרו אל בין גרגרי החול ומילאו את המיכל עד שפתו. כעת, באמת המיכל כבר היה מלא.
המרצה הסביר את משמעות הניסוי:
בכדי למלא את המיכל צריך לתכנן נכון את סדר הפעולות. אילו הייתי ממלא במיכל מים ואחר כך חול, ולבסוף גם מנסה להכניס את האבנים הגדולות – אין סיכוי שהייתי מצליח בכך. אבל מאחר ופעלתי בסדר נכון, הצלחתי למלא את המיכל באופן מלא תוך ניצול מירבי של כל מילמטר מעוקב!
הוא הדין באשר לזמן היקר שלנו. הזמן – הוא כמו מיכל גדול שאליו אנו יכולים ליצוק תוכן. בכדי לנצל את המיכל עד תום – עלינו להכניס אליו בראש ובראשונה את האבנים הגדולות – הדברים החשובים לנו ביותר על פי סולם הערכים שלנו: מטרות רוחניות, משפחה – זוגיות והורות, עבודה – פרנסה, וכן הלאה. כל אחד והאבנים החשובות לו.
רק לאחר מכן ניתן למלא את החללים שנותרו בחול ובמים, כלומר במשימות נוספות חשובות פחות, על פי סדר חשיבותן. כאשר כל אחד מאתנו צריך להגדיר את חשיבותן ואת גודלן של האבנים הנוספות שהוא מבקש להכניס אל מיכל הזמן שלו.. הכלל הוא, כי ככל שהאבן כלומר המשימה חשובה יותר, כך יש להקדים ולהכניס אותה אל המיכל, כאשר למשימות החשובות פחות ניתן למצא זמן בין לבין.
כמובן יש למיין את המשימות היומיומיות שלנו בהתאם לנפח שלהן. משימות מורכבות, הדורשות זמן ביצוע רב – יש לתכנן מראש ולהקדיש להן זמן מתוכנן ומוגדר. לעומת זאת, משימות פשוטות יותר שאינן דורשות זמן רב ניתן לשלב בין המשימות האחרות ובאופן זה לנצל את מלוא הזמן באופן מיטבי.
