כדי להפוך ליחידה אחת יש צורך במרחב אישי לכל אחד
י מפרשי התורה ובעלי המוסר מורים לנו כי בפרשת בראשית טמונים יסודות גדולים בהנהגת הבית היהודי. הפעם נציג עניין יסודי בחיי הנישואין מתוך ספר ההדרכה 'הבית היהודי' של הרב פינקוס זצ"ל, והוא: והיו לבשר אחד.
"והיו לבשר אחד" – מכאן למדו על הצורך והחובה של האחדות והשיתוף שבין הבעל והאישה, הם ומעשיהם- אחד.
ובאמת הם אחד שהוא שניים. הרבה קלקול ב"שלום בית" נגרם מטעות הבנת האחדות. המחשבה שהבעל והאישה הם אחד ממש גורמת לצרות רבות בשלמות הבית היהודי.
הרי במציאות הממשית הבעל והאישה הם שני גופים נפרדים גם לאחר נישואיהם. גם בבריאת אדם הראשון הקב"ה הפרידם לשתי בריאות נפרדות.
מטרת ותפקיד חיי הנישואין לאחד את שני הנפרדים לתכלית אחת, להקים במשותף בית, לגדל במשותף את ילדיהם ובזה תתקיים המטרה "והיו לבשר אחד". אך לעולם לא תשתנה המציאות שהם יהפכו להיות אחד ממש.
המשמעות הברורה של הנפרדות בין הבעל לאישה היא שלכל אחד יש התכונות האישיות שלו, הרצונות של עצמו, הדברים שהוא אוהב. לבעל יש הרגלי בית הוריו ולאישה יש הרגלי בית הוריה.
יש לחדד את ההבנה וההרגשה שבתוך בית אחד חיים שני אנשים נפרדים. בתוך האחדות קיימות הרגשות נפרדות וגישות שונות. יש להם שני אבות ושני אימהות, ואף שני חותנים ושתי חותנות – שלו ושלה, שלה ושלו. ההבנה הזאת היא אחד מהניסיונות הקשים של חיי הנישואין, ואפילו שנים אחרי החתונה בכל אלפי פרטי החיים המשותפים, בא לידי ביטוי ההבדל בחושים הנפרדים בין שניהם. העבודה הנדרשת היא לגשר ולהתפשר, לוותר ולהתקרב, ובזה יצליחו להיות "אחד".
כידוע, הזוגיות מורכבת משלוש: אני, את/ה, אנחנו. או במילים אחרות: אני, את/ה ושנינו ביחד. המשימה הניצבת לפני בני הזוג היא לשמור על איזון נכון. מחד, לא לתת ל"ביחד" להשתלט על "לחוד", מאידך, לא לתת ל"לחוד" להשתלט על "ביחד".
כדי לכונן זוגיות בריאה על בני הזוג להימנע מקשר חונק, וכן מהיפוכו: מצב בו אין ביניהם שום קשר אלא לשמור על קשר בריא: אנו מבינים ומכבדים, הן את הצורך שלנו והן את הצורך של בן הזוג שלנו, ב"מרחב אישי", ויחד עם זאת אנו מטפחים את הקשר הזוגי שלנו!
