מדוע חשוב להתפלל בבית הנפטר ומה הסיבה שמכסים את המראות?
שאלה: לכבוד מו"ר שליט"א, רציתי שכב' יסביר לנו הסיבה שצריך להסיר את כל המראות שבבית האבל, וכן מה הצורך להתפלל דווקא בבית הנפטר אם כ"כ קשה לאסוף בכל יום מנין מתפללים, ומה הדין לברך בכל יום "שעשה לי כל צרכי" בבוקר?
(משפחת מנשה, ב"ב)
תשובה: אפתח בנחמה "המקום ינחם אתכם בבניין ציון וירושלים ומן השמים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד אכי"ר". ולשאלתך- מנהג קדום הוא להסיר את כל המראות שבבית הנפטר או לכסות אותם, וכמה סיבות נאמרו בזה:
א'- כיון שנוהגים להתפלל ג' תפילות בבית הנפטר, וידועה ההלכה שאסור לאדם להתפלל אם יש מולו תמונות של אדם או אם דמותו משתקפת למולו, כי נראה לאנשים סביבו שהוא מתפלל לדמות הזאת, לכן צריך להסיר או לכסות את המראות במקום שמתפללים שם הציבור עם האבלים.
ב'- כתוב באחרונים שטוב לאבל להימנע מלהסתכל במראה, כי מראה נועדה להתקשט ולסדר את שיערו ומלבושיו וכו' וזה דבר הגורם להסחת הדעת ולשמחה ותענוג, ולכן בבית האבלים מסירים את המראות, להדגיש ולהראות את צערם לרבים ששקועים בצערם ובאבלותם.
ג'- כי בבית הנפטר שורים רוחות רעות ומזיקים למשך כל ימי השבעה והם משתקפים במראה ואפשר לראותם דרך המראה, וכן אדם המסתכל במראה, חלק מנפשו נשארת על דמותו שבמראה ונדבקים בה החיצונים הנמצאים שם, ולכן יש להסיר את כל המראות שבבית (ומסיבה זו נזהרו הרבה צדיקים לא להסתכל במראה אע"פ שמעיקר הדין היום מותר להסתכל במראה, וכן נזהרו שלא יצלמו אותם או יציירו את הדיוקן שלהם) ולכן מחמת ג' סיבות אלו נהגו להסיר את כל המראות שבבית וגם בשבת צריך לכסות ולא יסתכלו האבלים במראה כל שבעת הימים, ולא רק המראות שנמצאות במקום שמתפללים שם צריך להסיר אלא גם את המראות שבחדרים האחרים ובחדר האמבטיה.
ולשאלתך השנייה- מצוה גדולה וחסד גדול לנפטר להתפלל בבית המנוח בכל שבעת הימים הראשונים לפטירתו כי חלק מנשמתו נמצאת בביתו בכל שבעת הימים, וכשמתפללים בביתו ואומרים קדיש וברכו, גורמים לו "עליית נשמה", ואפי' אדם ערירי שנפטר ואין מי שיושב עליו שבעה, מצוה גדולה וחסד של אמת להתפלל בביתו ולהעלות את נשמתו, ולכן אם אפשר לאסוף מניין אנשים זה דבר חשוב מאוד, אולם אם אין מניין, לא יתפללו האבלים יחידים ויצאו לבית הכנסת לומר קדיש וצידוק הדין, אמנם הפוסקים האשכנזים סוברים שאפי' אם אין מניין לא יצאו האבלים לבית הכנסת אלא יתפללו ביחידות, וטוב שיעשו שאלת חכם בזה ולא יפסידו מלומר קדיש לע"נ הנפטר.
ולשאלתך השלישית- ידועה המחלוקת לגבי תשעה באב ויוה"כ, האם יכול לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" בברכות השחר, שהרי נתקנה על לבישת נעליים, וכיון שלא נועלים נעליים בימים אלו כתבו הפוסקים (בא"ח ועוד) שאין לברך ברכה זו כלל, אולם יש חולקים וסוברים שאפשר לכתחילה לברך כי בלילה לאחר התענית חוזר לנעול הנעליים, וברכות השחר הם עד לעלות השחר הבא, וכיון שנועלים שוב בלילה יכול לברך, ולפ"ז לכאורה אין לאבלים לברך ברכה זו כי גם בלילה אסורה להם נעילת הנעליים, אולם להלכה למעשה כן מברכים האבלים ברכת "שעשה לי כל צרכי" כי נתקנה ברכה זו על מנהג של עולם, וכיון שכל העולם מותר להם לנעול נעליים בימים אלו, לכן אפי' שהאבלים עצמם אסור, בכ"ז חייבים לברך על מנהגו של עולם, וגם הבן איש חי שפסק בט"ב וביוה"כ שלא לברך, מודה שאבל מברך ברכה זו בימי השבעה (וישב הל' ט').
מצוה גדולה לנחם אבלים והיא מצות עשה מדרבנן כמו שפסק הרמב"ם, וגם מקיים מצות עשה דאורייתא של "ואהבת לרעך כמוך", והעושה כן נדבק במידותיו של הקב"ה, שאף הקב"ה ניחם אבלים כמו שאומרת הג' במס' סוטה, ויה"ר שנזכה כולנו לנחמה הגדולה בבניין בית המקדש וגאולת ישראל במהרה ע"י משיח צדקינו, אכי"ר.
