שאלה: כבוד הרב, יש לנו שני בנים בגילאי 15-18 שהם לא ממושמעים אלי, וכל דבר צריך לומר ולהתחנן להם פעמים רבות עד שהם שומעים. ואני מרגיש שזה פוגע מאד בסמכות כאבא, ומצד שני אני רואה משפחות אחרות שהילדים שלהם ממושמעים ושמחים לשמוע בקול ההורים שלהם, יש לציין שאני לא מחסיר לילדי שום דבר, מה אני צריך לעשות?
תשובה: אבא יקר, צריך שתדע את מה שהורו לנו חז"ל, שני תנאים בסיסיים בחינוך:
א. חנוך לנער עפ"י דרכו.
ב. שמאל דוחה וימין מקרבת.
ואסביר את הדברים: הדבר ראשון לנהוג עם הילדים לפי מה שהם ולא לפי מה שאני, כלומר החינוך יהיה לפי מגבלותיו של הילד ורמת שכלו, חשקו ומרצו, לפעמים אנחנו רוצים שהילד יהיה המצטיין בכיתה אולם הילד לא יכול לפי מציאותו להגיע לרמה כזו, ואז אנחנו כועסים עליו ולפעמים משפילים אותו ובזה גורמים לו לדכדוך ולייאוש ולריסוק נפשי ולחוסר מוטיבציה לעתיד. וכל זה נגרם מפני שרצינו שהילד שלנו יהיה לפי שאיפותינו ורצונינו ולא לפי מה שהוא יכול באמת, והפסדנו את הכל, לכן תמיד לבדוק ולבחון עד כמה באמת הוא יכול וכשהוא מגיע למיצוי כוחו, שם לעצור ולא ללחוץ יותר, ואפילו אם הביא ציון 70% במבחן, לשבח אותו על זה, כי ההצלחה זו ההשתדלות ולא התוצאה הסופית. וזה כולל לימודים, קימה בבוקר, חברים וכו' הכל יהיה לפי מה שהוא ותו לא. הדבר השני שהוא 'סוד ההצלחה' בחינוך ילדים, לתת לילד 'הרגשה טובה'. ההורים הם לא מפקדים או שוטרים אלא הורים אוהבים בדרגת חברים ממש, לתת הרבה תשומת לב לילדים ולהרעיף הרבה אהבה, חום וחברות. שהילדים ירגישו שנח להם וכיף להם להיות עם האבא, וזה שאמרו "ימין מקרבת", וברור שצריך גם "שמאל דוחה" שזו הצבת גבולות בקוים ברורים וחדים, אולם ה"ימין מקרבת" תהיה חזקה יותר מה"שמאל דוחה", ונכון הוא שבדור שעבר, השמאל והימין היו שווים. אולם היום בימינו שהמכשולים רבים מאד ומפתים ומבלבלים (כגון מחשבים, פלאפונים ושאר מרעין בישין) והילד נמשך אחר הדברים האלו, צריך להגביר את ה"ימין מקרבת" עד לכדי 90% פשוטו כמשמעו ובזה הילד ישמע ויציית לנו ולא יחפש סיפוקים אחרים במקומות זרים. ה' יזכינו לראות את ילדינו "זרע קודש ברך ה'"
