מה הסיבה שהאהבה אינה מושלמת, ומהו הלימוד מספירת העומר לחיי הבית?
בפרשה מצווה אותנו התורה במצוות ספירת העומר, וכנאמר: "שבע שבתות תמימות תהיינה". חז"ל מדגישים את המילה "תמימות", הספירה של שבע שבתות חייבת להיות שלמה. אין לדלג ולהפסיד ולו יום אחד. מי ששכח לספור יום אחד, איבד את הזכות לברך הלאה בשם ומלכות כיוון שהרצף נקטע ואין כאן את ה"תמימות".
וכאן טמון יסוד אדיר ועמוק בענייני זוגיות ושלום בית: ישנם החושבים כי אהבה היא סוג "ברק" שמגיע משמים. או שיש את זה או שאין את זה, אך האמת היא שאהבה היא "קניינית". שום אדם אינו "מוצא" שלום בית אלא הוא "בונה" אותו.
הגיעה אלי אישה צעירה נשואה כשנה, ואמרה לי באכזבה: אני מיואשת, אני מרגישה שבעלי לא אוהב אותי באמת. הוא קשור מאוד להוריו, הלב שלו איתם, לא איתי! אמרתי לה: את צודקת, הוא באמת עדיין לא אוהב אותך בשלמות. היא הופתעה והתבלבלה, ואני הסברתי לה: אהבה אמיתית בין בעל ואישה לא נולדת ברגע, אלא היא נרכשת לאט לאט. בסולם של אחת עד מאה, אחרי שנה אולי נמצאים ב-20. אהבה היא תולדה של נתינה, של ויתור, של התחשבות. זהו תהליך של "ספירה", צעד אחר צעד, יום אחר יום.
בספירת העומר, אי אפשר לקפוץ הישר ליום החמישים. חייבים לעבור דרך של עוד יום ועוד שבוע. כך גם בזוגיות: השלום והאהבה אינם נבנים במחוות ענקיות של פעם בשנה, אלא ב"ספירה" של הפרטים הקטנים: "היום", להבליג על הערה כשאנו כועסים. "מחר", להקדים במילה טובה ובחיוך לפני שיוצאים מהבית. "מחרתיים", להקשיב באמת בלי לבקר, בלי לשפוט.
בספירת העומר אם דילגת על יום החסרת מהשלמות. כך גם בבית: יום אחד שלא השקעת אינו רק יום אחד מבוזבז, זהו צעד אחד אחורה. אהבה היא כמו אש, אם לא תוסיף לה "חומר" בכל יום, היא תדעך. חייבים רצף של השקעה!!!
בספירת העומר, בכל לילה אנו מתקדמים ומברכים על מספר חדש. ומה זה אומר לנו? שיש לנו כוח להתחדש. גם אם אתמול היה יום פחות מוצלח, גם אם היו ויכוחים או הייתה אווירה מתוחה, היום הוא יום חדש. במקום להיתקע ביום אתמול, ניגש אל היום הבא בכוחות רעננים בלי לשאת מטעני עבר.
כשם שספירת העומר היא הכנה לקבלת התורה, כך עבודת המידות היומיומית בבית היא הכנה להשראת השכינה. אם נשכיל לספור את הימים, להשקיע בפרטים הקטנים ולזכור שכל יום הוא הזדמנות חדשה לחיזוק הבית, נזכה לבית של "תמימות", לקשר יציב ולבניין עדי עד.
כללי
5 באוקטובר 2026
אין תגובות
