דברים לרגל יום הזיכרון לאימי מורתי ע"ה הרבנית מרגלית יוסף.
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
הגמר במסכת כתובות קי"א שואלת: וכי אפשר להדבק בשכונה?
הרי היא "אש אוכלה"!
אלא, כל המשיא ביתו לת"ח המהנה תח' מנכסיו והעושה פרקמטיא עם ת"ח עליו אומר הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"
חז"ל מגלים לנו שיכול להיות דבקות בה' במסגרת חיי משפחה, ולא רק ע"י ת"ח השוקד על תורתו יומם ולילה, אלא גם באיש ואישה השואפים לקיים בית של תורה. בית יהודי הדבק בדברי ה'!
אומר המאהש"א ששלושת הדברים האלה שבגמרא הם להדבק בממונו, ולהדבק במחשבתו.
ואת זה כולנו יכולות. הדוגמא הקלאסית היא של אמא ע"ה שהיתה והתחנכה בבית רגיל. לא היו בתי ספר "בתי ספר" בית יעקב באותה תקופה. והיו מעט מאוד בני תורה, שהעולם לא ידע לייקרם. כשעוד לא חלמו על "סידור מלא" לבני תורה, ואבא, שלא מצא שידוך עד גיל 24, אמא ידעה לבחור ב"חכמה". ולהעריך ולייקר את כוח התורה. ולהעמיד את ביתה על אדני התורה, "חכמת נשים בנתה ביתה". (משלי)
הרבנית הבינה שלא בעושר האושר, והשכילה להדבק בגופו ובתורתו. הרבנית הבינה ש"כל המשתמש באור תורה – אור תורה מחייהו".
לכן נתנה לאבא הרב ללמוד תורה יומם ולילה בלי לבקש ממנו כלום.
ואפילו מילאה את צרכיו בצורה כזו שהוא לא ידע איך לקנות לעצמו כלום. כיח היא קנתה לו ומילאה לו את כל צרכיו.
אני זוכרת סיפור אחד כשהייתי ילדה, אבא היה צריך דחוף נעליים. אבל הוא נעל אותם ואמא לא יכלה לקנות לו – הייתה צריכה לקחת את הנעל הישנה והסנדלר היה מודד לפי הנעל הישנה ותופר לו נעל חדשה.
צהריים אחד אבא הל לנוח, ואמא בזריזות לקחה את הנעל הישנה ואצה רצה לסנדלר.
אבא מתעורר ורוצה ללכת לתפילת מנחה. מחפש את הנעל ולא מוצא , קורא לנו הילדים: " ילדים תחפשו אולי את הנעל מתחת למיטה?" והנעל איננה … והנה אמא מגיעה מתנשפת מהרחוב – הנה הנעל!
מקווה שלא איחרתי … היה אצל הסנדלר תור גדול…
זה השימוש של ת"ח , בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, תמיד רדפה אחריו לעשות לו את כל ה"טוב" שאפשר. מחשבתה הייתה כל הזמן איך להיטיב לאבא, שלא יחסר לו כלום.
כולנו רוצות להיות נשים הדומות ל"רחל" אשתו של ר' עקיבא , אבל כשנפגשים במרוצת החיים בקושי ואולי במחסור, אז עדיין החכמה להישאר נאמנה לרצון הזה ולא להתלונן, לא לבקש כלום. להיות "אישה של" בכל הדבקות. כי כזאת הייתה אמא.
לא לחינם אבי הרב, אמר ליד ציונה: "שלי ושלכם שלה".
יה"ר שנזכה שבלינו יאמרו עלינו שלי ושלכם שלה. או אז הצלחנו לקיים את דברי המהרש"א ואור התורה יחיה את ביתנו עד עולם אמן.
אמא כיבדה מאוד את אבא. אעפ"י לא קראה בשמו. תמיד "חכם עובדיה" או הרב מהיום הראשון שהתחתנה כיבדה אותו ואת תורתו .
היא ממש דבקה בשכינה. עשתה פרקמטיא עם ת"ח ועליה הכתוב אומר ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
