כדי להבין תהליכים אישיים הפוקדים אותנו, נסרוק בקצרה במאמר זה את שלבי ההתפתחות המוקדמים בחיינו:
בשנת חייו הראשונה של התינוק, מתפתח מימד הנקרא ה”אמון הבסיסי”, המקביל לאמונה.
תכונה זו מוגדרת כיכולת לשאת את הנעלם. התינוק לומד להתחבר לעצמו, לנעלם שבו ובהמשך לה’ יתברך. כיצד? כלנו מכירים את בכיו המתחנן של תינוק הממתין לבקבוק החלב הנכסף . ברגעים אלו לומד הרך הנולד לצייר את הבקבוק בדמיונו. מתפתח בו יכולת הדימיון והאמונה בעיקר. הוא לומד בהמתנה זו להאמין שהדבר הנעלם (הבקבוק..) שעתיד להופיע באמת, קיים גם במובן אחר. כבר בשנה הראשונה המשמעותית כל כך בחיינו , אנו זורעים את כח האמונה שלנו בה’ ובסביבתנו.
בשנה השנייה לומד התינוק להתחבר לזולת, תוך כדי החיבור לעצמו. על פי היכולת הזאת תיקבע בהמשך גם יכולת הריכוז שלנו כתלמידים, הביטחון העצמי כילדים , או קשירת קשרים ויחסים אישיים, כל אלו מתפתחים כבר מהשנה השנייה להוולדנו. בשנה זו לומד התינוק ללכת, לגשת אל הזולת, לדבר. הוא מודע יותר ליכולתו להפעיל את זולתו. הוא סקרן ונוגע בכל מה שאינו מכיר על מנת לגלותו וכך הוא לומד להתחבר לעצמו תוך כדי חיבור עם סביבתו.
אנו מגיעים לתופעת גיל ‘ההתבגרות’ שמופיעה בפעם הראשונה בחיינו, בגיל שלוש. גיל ה’לא רוצה’. על ידי ההתנגדות לומד התינוק להגדיר את ה’כן רוצה’ שלו , את זהותו. הבעת הרצון של התינוק דורשת מאתנו ההורים ללמוד להכיל את ההתנגדות, לא להיאבק וגם לא לפנק. אי הכלה נכונה של רצון התינוק בגיל שלוש יכול להביא לאישיות כפייתית בעתיד. בשלב זה גם לומד התינוק לפגוש אותנו ההורים, ולהבחין ביחס השונה לכל הורה בנפרד. הוא לומד את הקשר המשולש החברתי הכולל את המפגש עם עצמו , הורים וחברה.
אחר כך מגיע השלב הציורי המשתייך לגיל 4. ציור האותיות , פיתוח חשיבה אנימיסטית ותחילת ההבנה. מגיל זה האדם לומד לראות פנימה , ואם הוא לא פיתח את השלב הזה יהיה עליו לפתחו כל ימי חייו. בגיל ארבע העולם הציורי הופך בנוי ומוגדר יותר. הילד מסוגל לשחק משחקי לגו או להרכיב פזל עם חיבור נכון לכל צורה. החשיבה בגיל זה עדיין מאגית ולא מסודרת.
גיל 5 למקרא ,זהו הזמן ללימוד פורמלי, להבנה מסודרת יותר של המספרים בחשבון ושל האותיות המצטרפות למילים. המסוגלות ללמוד , לאחסן מידע, לזכור ושלוף. מח הבינה, מח שמאל הוא המתפתח בשלב זה. חשוב שהכניסה לעולם ההגדרות תיעשה גם בצורה של משחק ולא בצורה בה תתפתח חשיבה תבניתית מידי , כיון שהבינה המתוקנת היא הבינה הגמישה.
החל מגיל 6 עד 11 נבנה כח הדעת בילד , שהם בעצם החוויות. הוא לומד דרך סיפורי מקרא למשל להפנים מידות טובות, לפי שדרך ארץ קדמה לתורה. מגמת הלימוד היא אפוא לגלות את החלקים הטובים של אישיותו. הוא מתמלא רצון להתחבר לחברה ועיקר תפיקדו של הסביבה הוא להקנות לילד כישורים חברתיים. כל המידות נקנות בשנים חשובות אלו. תחושת האהבה, היראה והגבול, הרחמים והאיזון בין הפכים, היכולת להתכנס פנימה וליצור. אלו הן מידות ויכולות הנבנות לפני גיל הבגרות האמיתי.
מגיל 12 אצל בנות או 13 אצל בנים מתחיל להתפתח כח היסוד, כלומר ההתקשרות עם הזולת, הזהות הביולוגית. הגוף הביולוגי מתחיל להתעורר עד גיל 15, אז מתחילה ההתבגרות השנייה. מגיל 16 נבנית תפיסת עולם עצמאית, המוחין נבנים אצל הילד בדרך משלו, כך הוא הופך לבוגר.
כל היכולת להמציא ולחדש, להיות אמפטי, הרצון לעזור לזולת ללא אינטרס והופעת העולם היצירתי, כל אלו הם נחלתו של תהליך ההתבגרות. ההתנתקות שנוצרת בשנים אלו מההורים, מקורן בפיתוח אישיות עצמאית, על סמך הכלים שנבנו בשנות הילדות. שנזכה כולנו לרוות נחת אמיתית מכל יוצאי חלצנו.
