בעיצומן של ימי הרחמים והסליחות, בהם הקב"ה מזמן לנו את אפשרות הסליחה ופתיחת דף חדש, ניגע מעט בכח הפיוס .
בכדי להגיע למצב של פיוס, עלינו לגייס את המשאב הקיים בתוכנו והוא השליטה העצמית. היא שתאפשר לנו לעצור את כדור השלג ולהימנע מלהעצים את חומרת המצב. בכל אחת ואחד מאתנו קיימת היכולת המופלאה הזו ומה שנדרש מאתנו זה רק לגייס אותה לעזרתנו בזמן המתאים ולהשתמש בה. בעתות כעס, עלבון, ואי צדק מוחלט בהם כביכול מוכח מעל לכל ספק כי צד אחד הינו הצודק, מגיעה עוצמה זו לידי ביטוי, בה נבחר האם להיגרר לעימות או לנתב דרך אמצעית אשר תשמח ותרצה את שני הצדדים באופן שיווני.
יכולת השליטה העצמית מגיעה אחרי שלב ההתבוננות. נביט מחוץ אלינו, נתנתק מעט מעצמנו ושאיפותינו האישיים בלבד. כאשר נציב את התמונה מעבר אלינו נגיע לעיתים למסקנות שונות בתכלית מאשר היינו אנו במרכז המטרה. כך נוכל לבחון בעיניים אובייקטיביות יותר את המצב , להגיב באופן מדייק והולם לחומרתו ולהגיע להחלטה מאוזנת.
חשוב להבין, אנשים בעלי שליטה עצמית מרגישים את אותם רגשות כמו אנשים חסרי שליטה עצמית. גם הם יכולים להרגיש ברגע נתון כעס רב ואפילו רצון להתפרץ. גם הם יכולים להרגיש את הרצון לשבור את הכלים , לקום וללכת, תוך החרבת מערכת יחסים. ההבדל היחיד הוא שהם פשוט אינם עושים זאת.. כי בשליטה עצמית אין הכוונה לעצר רגש מתפרץ. חסימת הרגש והניסיון להתעלם ממנו לא יובילו בסופו של דבר לשליטה אלא ל'חניקה רגשית' וההתפרצות הינה רק שאלה של זמן. במקרים אחרים חסימת הרגשות המתפרצים עלולה להוביל לחסימת רגשות כללית ולהפוך את האדם לאדיש יותר ולמנותק רגשית מתחושותיו. שליטה עצמית איפוא, אינה היכולת לכלוא את הרגשות השליליים אלא היכולת לעבד אותם באופן שונה בזמן אמת ולהתמקד בכל סיטואציה במה שביכולתנו לעשות, במקום להתבוסס ברגשות תסכול. ההתמקדות תהיה תמיד בהשגת התוצאות האפקטיביות ביותר בכל מצב ללא התפעלות וכניעה לדחפים, אלא בחירה של תגובה אובייקטיבית המשרתת אותנו באופן הטוב ביותר.
לסיום, נקודה חשובה : אנשים רבים סבורים בטעות כי הפיוס מבוסס על תחושה פנימית מוקדמת, כלומר : לאחר שאנו מרגישים איך הכעס מתפוגג ונעלם, אנו יכולים לעבור לשלב הבא ולהתפייס. אולם לאמיתו של דבר, הדברים הפוכים בדיוק: ראשיתו של הפיוס בהחלטה להתפייס, בהחלטה לחתור לסליחה ומחילה , ובעקבות ההחלטה הזו – ניתן להתחיל לפעול למעשה, בכדי שבהמשך נוכל להיות שלמים עם הסליחה שלנו. רק לאחר החלטה מודעת, שכלית להתחיל בתהליך ל פיוס – הנפש תוכל אט אט להשתחרר המפחדים הנלווים לתהליך הפיוס , להרגיש פחות מאוימת ולהזדהות עם הסליחה .
חשוב להדגיש שגם כאשר אנו סולחים – איננו מתעלמים מהפגיעה או מבטלים אותה. המחילה והפיוס אינם מאיינים את תחושת הכאב. אף לא ניתן לומר באופן גורף, כי הניסיון לצבוע את הפגיעה בצבעים ורודים ואופטימיים – נכונה תמיד. הניסיון להכחיש את מה שאנו יודעים, מבינים או מרגישים כי פלוני אמנם פגע בנו מתוך כוונה גמורה אינו נכון ואף יביא לתהליך סליחה קצר מועד אשר לא יחזיק מעמד לאורך זמן. הסליחה והמחילה אמורות להתבסס, איפוא, על ההבנה כי אין זה מתפקידנו לבקר את מעשיו של הזולת ולהחליט האם הוא נהג כהוגן. תפקידנו הוא להתמקד בדרך שבה נוכל להשיג את הטוב ביותר עבורנו. הדרך הזו עוברת במחוזות הפיוס.
ככל שנצליח לסלוח מהר יותר, לעומק, ובאמת – כך נסיר מעל שכמנו משא כבד ונאפשר לנו להמשיך בדרכנו מבלי לשאת את העול הכרוך בהמשך תחזוק מערכת הכעס אשר בכוחה לכלות כל חלקה טובה בנפשנו.
