ככל שנכיר יותר את הכוחות העצומים, תעצומות הנפש הטמונים בנו:
- נוכל להיעזר בהם ככלי ליצירת שינוי בחשיבה, בשליטה על רגש עז המציף אותנו ומאיים
להתפרץ במקום ובתזמון לא נכון, וממש בפועל בעמידה ביעדים שהצבנו לעצמינו.
- נוכל לנווט את כוחותינו לאפיקים נכונים, היכולים רק להעצים ולבנות לנו אישיות טובה מוצקה ומאוזנת יותר.
לעיתים נדמה, כי כאשר "נשבור אחת ולתמיד" את הלהט הבוער בתוכנו, ע"מ להשיג שלווה מיוחלת, או "נשבית סופית" את כישרון השיחה והדרמה המפותחים שנטע בנו הקב"ה, כאמצעי להבלגה וויתור בעת מריבה , נפתור את הקונפליקטים שיצרנו.
לא, "שבירה" זו לא תחזיק מעמד לאורך זמן, אלא תביא לדעיכה הדרגתית של האופי והלבה הטבעית, המניעה אותנו לפעילות ברוכה.
ובכן, אנו מורכבים מ – 3 רבדים, כשמעליהם שוכן רובד נוסף.
- רובד שכלי – מקביל למח, מקום משכן השכל והמחשבות
- רובד רגשי – מקביל ללב, מקום משכן הרגשות
- רובד המעשי – מקביל לכבד , ולהרגלי העשייה ודפוסי ההתנהגות
מעל לרובד השכלי, שוכן החלק העל מודע הוא החלק בו שוכנים חלקים גבוהים אף יותר מהמחשבות:
מקום האמונות שלנו (הטהורות) , הערכים בהם אנו מחזיקים, הרצונות שלנו, השאיפות הגבוהות ביותר המונעים מהערכים המפעילים אותנו. הסיטואציות המענגות אותנו, שבעבורם נקריב ימים ולילות, אלו החזונות, המטרות העליונות. האידיאולוגיות שלנו.
שאלה לכאורה פשוטה ו"תמימה": מה אני רוצה? תוכל למקד אותנו, ומצד שני אף לפתוח תיבה ענקית של שאלות משנה, וכאן מגיע מקום האימון ועושה את הבירור היסודי הזה בתוכנו.
חלק התת מודע שבנו, שייך יותר ל"עבר", זאת לעומת החלק ה"על מודע" המתקשר יותר לעתיד.
בחלק התת מודע של מוחנו, שוכנים אמנם גם תפיסות, אמונות, תבניות מחשבה, אך כל אלו נרקמו מנתונים שמוחנו מעבד בכל עת, ומאפסן כל חוויה, המתורגמת בסופו של דבר, למסקנה, תדמית, אמונה, עיוות חשיבתי וזיכרון סובייקטיבי.
כך בתהליך האימון שאנו מתקדמים לעברו, נכנס לבירורים יסודיים, איזו אמונה מפעילה את נטייתנו בכל דפוס פעולה , לדוג' האם נטייתנו לאספנות ורכושנות נובעת מתמונת ילדות של מחסור ומצוקה , המשדרות למח לאסוף ולאגור בכל עת , או להיפך, תמונות ילדות של ראוותנות ובזבזנות, שגרמו לנו לסלוד מהרגלים אלו ולבחור בדרך חלופית.
נציין, שנשמת היהודי, בבסיסה טובה וטהורה, ורוצה לקיים ולעשות את רצון בוראה בכל רגע בו אנו קיימים בעולם.
הנפש הבהמית אמונה על רגשותינו אנו, ופחות על צרכי ורגשות הזולת. היא סובייקטיבית יותר , רואה את התמונה במקטע ולא כחלק ממכלול וכתהליך.
כל עולם הרגש, הכעס, העלבון, חווית הנתינה שלא ממקום אמיתי אלא כאינטרס, סיפוק המאוויים שלנו כתחליף ליצירת שמחה אמיתית, מקומם בנפש הבהמית.
בעולם הרגש אנו שואפים כל הזמן לעשייה תוך ראיית צד אחד, סובייקטיבי, שלנו, שמביא למטרה שהצבנו.
כך אנו מגיעים לשאיפה לקנות בית חדש, לרכוש רהיטים נוספים ולהתקדם במשרה במקום העבודה בו אנו עובדים. כך גם רגשותינו ייפגעו כאשר הטיחו בנו עלבון בפני אנשים אחרים.
אמנם המטרה היא לתקן, לעדן ולאזן את המקום בו הרצונות שלנו הם חד צדדיים, לעיתים דמיוניים ולא מציאותיים, ומגיעים ממניעים הנובעים מתפיסה מוטעית ולא ערכית על עצמינו.
כמבוא לתהליך האימון והשינוי המיוחל, עלינו לדעת ולהבין שהערך שלנו לא מותנה בגורם חיצוני, אלא יש לי את המעלות שלי, השליחות שלי בעולם , כחות הנפש הייחודיים שניתנו לי, יחד עם מה שעלי לתקן. ערכי הוא עצמי, והזולת אינו יכול לתת או לקחת אותו ממני. ערכי הוא בלתי מותנה, וניתן לי מאת הבורא. כך נתחיל בצורה נכונה את תהליך האימון. בהצלחה.
