עם ישראל כולו, מדן ועד באר שבע, בארץ ובתפוצות מיטלטל וחווה תקופה קשה מאוד. ההלם והזעזוע אדירים ונוראים, השבר והאובדן בלתי ניתנים להכלה ולתפיסה בשכל אנוש, הצער והכאב, השכול והיתמות הם ים של דם ודמע כמים שאין להם סוף.
תושבים רבים, משפחות שלמות מהצפון ומהדרום, נאלצים לעזוב את בתי מגוריהם, את מוסדות החינוך, את מקומות עבודתם, ולקפל חיים שלמים לתוך מזוודה, וכל זאת לפרק זמן בלתי ידוע כאשר איש אינו יודע מה יעלה בגורלם.
רבים שואלים: איך? איך נצליח לשמור על חינוך הילדים בימים קשים אלו של מלחמה? איך נוכל לעמוד על המשמר ולהגן על הנפשות הרכות? איך נצליח לכונן ולשמור על שגרת יומיום בריאה וטובה? איך נשכיל לבנות מחדש יציבות וביטחון, בית והווי חיים כשאנו בגלות ממש?
בפרשת השבוע אנו מקבלים השראה והדרכה, כוח ותעצומות גוף ונפש מיעקב אבינו. ונתבונן בנאמר ובמתואר: יעקב אבינו נפרד מהוריו ובורח לחרן כשהוא נרדף ע"י עשו אחיו המבקש להורגו. בדרכו, נאלץ יעקב למסור את כל רכושו לאליפז בנו של עשיו הרץ במצוות אביו להורגו, והרי הוא עני החשוב כמת, כנאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה".
יעקב אבינו מגיע לבית דודו לבן, חסר כל ומלא חששות, וגם שם ניצבים לפניו קשיים. לבן מרמה אותו בכל אשר יכול, ואף כאשר עובד אותו יעקב שבע שנים כדי לזכות ברחל, הוא מערים עליו ומביא לו את לאה, ושוב נאלץ יעקב לעבוד בעבור רחל.
במשך שנות שהותו בחרן הרחק מהוריו ומארצו, נולדים ליעקב ילדיו מלאה, מזלפה ומבלהה השפחות, ולבסוף מרחל שהייתה עקרה ונפקדה. שנים עשר ילדים יש ליעקב ועליו מוטלת החובה לפרנס ולהעמיד אותם ולספק להם את כל צרכיהם כאשר התנאים הסביבתיים מורכבים ביותר.
והשאלה מתבקשת ועולה מאליה: איך וכיצד בתנאים לא תנאים מצליח יעקב כאב וכראש משפחה לגדל לגאון ולתפארת שנים עשר ילדים? והרי לילדיו של יעקב לא היו בית ספר, תלמוד תורה וחוגים, לא הייתה משפחה תומכת, לא היו חברים ושכנים טובים. הם נולדו בגלות וגרו בארץ בעלת תרבות רעה, כמובא, חרן משום שהוא "חרון אף של מקום", על שום הדרכים הקלוקלות של יושביה.
איך וכיצד מצליח יעקב לחנך את בניו ולשמרם שלמים, תמימים וצדיקים, ולגדלם להיות שנים עשר שבטי ה', שמהם נוצר ונולד עם ישראל לדורותיו? וכפי שנאמר ביעקב, ש"הייתה מיטתו שלמה", שכל בניו למודי ה', זכות שאף אברהם ויצחק אבותיו לא זכו לה.
ליעקב אבינו היה קו בחינוך!
היה כיוון והייתה דרך! יעקב אבינו ידע את אשר לפניו!
נעלה בקצרה כמה נקודות, הארות ותובנות, וניקח מהם דוגמא לנו ולחיינו, ובמיוחד בימים קשים אלו של מצב מלחמה, פחד וחוסר וודאות.
- תפילה: "וידור יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך… ושבתי בשלום… והיה ה' לי לאלוקים". אומר רש"י: בשלום מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן, וכן שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא יימצא פסול בזרעי. כמה יש להתפלל לה' על הצלחת הילדים!
- יראת שמים: "עם לבן גרתי…" אומר רש"י: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר: עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים. יעקב אבינו לא עושה לעצמו הנחות "בגלל המצב". גם בהיותו הרחק מסביבתו הטבעית הוא שומר על כל חוקי התורה וגדרי ההלכה והצניעות.
- חינוך ללא פשרות: יעקב שמר על עקביות ועל יציבות. הוא לא נעשה "בן חרן" ולא אימץ לעצמו את מנהגי המקום הקלוקלים. הוא ידע: או שהוא משפיע או שהוא מושפע, או שהוא נותן או שהוא מקבל, אין מצב "פרווה", אין "באמצע". יעקב התעלה מעל הסביבה שהקיפה אותו ודבק בדרך ה' באמונה ובמסירות נפש ממש. לא בכדי הוא מכונה "גאון יעקב", לא לחינם אנו מבקשים שנזכה ללכת "בדרך ישראל סבא".
- פעילות ולקיחת אחריות: יעקב היה אבא פעיל, אבא שיוצר ועושה מעשה בכל מצב, לרגע לא ישב "בחיבוק ידיים", כנאמר: "וישכם יעקב.. ויקח את האבן.. וישם אותה… ויצוק שמן… ויקרא… וישא רגליו וילך… וירא… ויגל את האבן… וישק… ויישא… ויעבוד…" וכן בהמשך: "ויקום… ויישא את בניו ואת נשיו… וינהג…" ליעקב הייתה נוכחות! הוא היה אבא פעיל! אבא אקטיבי! אבא שקם ועושה מעשה!
- חזון ומטרה: יעקב אבינו ידע כי זהו מסלול שעליו לעבור בדרכו אל המטרה. זוהי תקופה זמנית שעליו לעבור, המצב לא יישאר כך לתמיד הוא ידע כי יש לו בית ולשם הוא עתיד לחזור. "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה…" חלומו אינו מנותק מהמציאות, כי אם מחובר לה. יעקב יודע ולא שוכח לרגע לאן הוא הולך, מה הוא רוצה. "ושבתי בשלום אל בית אבי".
